העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא צו · פירוש כא
דקביע לה זימנא דחזיא ואמרה לא חזאי כו'. ונקיט רבינו האי גוונא לרבותא דכאן האמינתה תורה בגוונא שאין ע"א נאמן באיסורין שהרי הוא נגד החזקה ולאו בידה אפילו למ"ד וסתות דאורייתא ומכ"מ נאמנת לומר דבדקה ומצאה טהורה. אלא חידוש הוא וכמו דהימניה רחמנ' לאב להכיר את בנו לומר ממזר הוא. ולומר על בתו דהיא מקודשת ואע"ג דלאו בידו וכדאי' בקדושין ד' ס"ד א'. ה"נ הימנה רחמנא לאשה על נדותה אפי' אין בידה ונגד החזקה. ולפי זה יש להבין מש"כ התו' יבמות דף פ"ח א' וגיטין ד' ב' דהא דע"א נאמן באיסורין מוספרה לה לעצמה נ"ל והקשו הא אפי' כבר ראתה והיא בחזקת איסור נאמנת שפסקה לראות ויישב ר"י דנהי שעכשיו ראתה מכל מקום לא אתחזק איסורא שתראה לעולם. ולענין שנאמנת לומר שטבלה יישבו משום שבידה לטבול. ולמש"כ קשה טובא הא למ"ד וסתות דאורייתא ודאי חידוש הוא. וגם בטבילה מי לא עסקינן שאין בידה לטבול. כגון שאין לה מקוה אלא בהשתדלות מאחר וכיוצא בזה טובא ומכ"מ נאמנת. והרי לענין שתאמר נתקדשתי איתא שם דף ס"ג ב' לדידה לא הימנה רחמנא. והיינו משום שאין בידה להתקדש אלא ע"י השתדלות מאחר. ובלא זה קשה הא לענין נאמנות האב על בתו איתא בדף ס"ד א' בנשואין הימני' רחמנא בשבויה לא הימניה. ולענין שתאמר שנתקדשתי אמרו לאב הימניה רחמנא לדידה לא הימנה רחמנא. הרי שאין ללמוד ולדמות מילתא למילתא בדבר שהאמינה תורה בפירוש. והיאך אפשר ללמוד בכל התורה כולה מנדה. ומכש"כ דיש פירכא ואפשר להשיב דשאני נדה דאי אפשר בע"א. דלא אפשר להביא עדים על טומאתה וטהרתה. וכיוצא בזה אמרו שם דף ע"ד א' שלשה נאמנין על הבכור חיה לאלתר ואמו כל שבעה כו' והיינו משום שאי אפשר בענין אחר. לכן נראה דגם רבותינו בעלי התו' לא לדרשה ולימוד ממש אמרו. אלא משום דמסתבר הכי אסמכינן אהאי קרא. ומכל מקום א"א ללמוד מכאן במה שלא מסתבר. וכיב"ז איתא בב"מ ד' מ"א ב' שליחות יד לא בעי קרא דתיתי משואל כו' ומכ"מ בעי קרא דשליחות יד א"צ חסרון. ואע"ג דבשואל ג"כ לא בעי חסרון וכבר הקשו שם בתוס' ד"ה חדא. ויישבו דלענין זה יש לחלק ולא מסתבר ללמוד משואל. וכן למדו משבירת כל"ח בקדשים שאינו יוצא מידי דופיה לעולם. ואע"ג דבקדשים אפי' בשול בלא בלוע טעון שבירה ולא ילפינן בזה לחולין כמ"ש התו' פסחים ד' ל' ובכ"מ היינו משום דלא מסתבר. וכן למד רשב"ג דסתם ולדות חיישינן לנפל בתוך ל"י מהא דפה"ב כדתניא בתוספתא שבת פ' י"ד. ואע"ג דהתם אפי' כלו חדשיו טעון ל"י מכ"מ אין למדין אלא דרך כלל טעמו ש"ד. ובפרטים אמרי' דבהאי מילתא חידוש הוא. וה"נ לענין לא אתחזק איסורא ודבר שבידו דמסתבר דנאמן למדין אנו מנדה. ובמידי דאתחזק איסורא ולאו בידו אמרינן דבנדה ע"כ הימני' רחמנא דא"א בע"א ואין למדין ממנה. ועוד יש לעיין משה"ק התו' גיטין שם ד"ה הוי דבר שבערוה כו' וא"ת אי ע"א נאמן כו' אמאי איצטריך בנדה כו'. ואכ"מ להאריך עוד. ועי' שו"ת הגאון בני אהובה שנדפס סוף הספר שכתב דמכ"מ אינה נאמנת נגד הרוב גמור. כמו שא"נ במקום חזקה דהוחזקה נדה בשכנותיה כמו כן א"נ באומרת שאין לה דם נדות כלל ע"ש: