העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא צה · פירוש ד
מנלן דעריות לא תפסי כו'. למש"כ התוס' קידושין שם דלשמעון התימני דיש ממזר מח"כ וכן לר"ע דס"ל יש ממזר מח"ל לא צריך לדרשה. דכיון דהוי ממזר ממילא לא תפסי קידושין. ולא איצטריך אלא לר' יהושע דס"ל אין ממזר אלא מחייבי מיתות ב"ד. ומכ"מ אין קדושין תופסין בכל חייבי כריתות ומש"ה בעינן קרא. אם כן קשה על רבינו דלהלן פסק כשמעון התימני דיש ממזר מח"כ ולמאי הביא הני דרשי. אלא ע"כ רבינו ס"ל כמש"כ התו' יבמות ד' מ"ה ד"ה עשאה זונה דלשמעון התימני ולר"ע נ"ל משום דגלי קרא דיש ממזר מח"כ וגלי לן נמי דלא תפסי קידושין מש"ה אית לן למימר דהא בהא תליא אפי' בח"ל לר"ע. ובאו ליישב בזה קושיתם ז"ל בקידושין לר"ע מנלי' שאין קידושין תופסין בח"ל. והא לית להו ביבמו' דכיון שהוא ממזר ממיל' אין קידושין תופסין. והרי לא מצינו דרשה לר"ע אלא לענין ממזרות כדאיתא ס"פ החולץ. מש"ה כתבו דגלוי מילתא הוא דכמו דעשה הכתוב ח"ל כח"כ לענין ממזרות אלמא דח"ל כח"כ דמי. ה"נ לענין שאין קידושין תופסין בהו. והיינו לשון הגמרא שם ד' נ"ב אלא לדברי ר' עקיבא שהיה עושה חלוצה כערוה. פי' דס"ל דמיקרי עריות ודינן כח"כ לכל דבר. ולזה כוון בפי' המשניות להרמב"ם פ' ר"ג שכ' בזה"ל ואמנם זהו דעת ר"ע דס"ל אין קידושין תופסין בחלוצתו לפי שכשנחלצה חזרה ערוה כמו שהיתה קודם מיתת אחיו עכ"ל וזה תמוה ועי' בחי' הרשב"א. אבל כונת הרמב"ם שהיא חמורה כמו ח"כ לכל דבריה. והיינו מגלוי מילתא דממזרות:
ורש"י סנהדרין ד' נ"ג א' כ' בזה"ל וטעמא דר"ע התם מפרש מלא יקח איש את אשת אביו וסבר דבאנוסת אביו הכ"מ דלאו דלא יגלה כנף אביו כנף שראה אביו הוא דאיכא וקאמר רחמנא לא יקח אין לו ליקוחים בה עכ"ל משמע שמפרש לר' עקיבא אזהרה דלא יקח את א"א גם כן באנוסת אביו דמיירי בסיפא דהאי קרא. והרי כתי' לא יקח שאין קידושין תופסין. ומתיישב בזה יותר לר' יהודה שהוכיח הש"ס בסנהדרין שם דס"ל אין קידושין תופסין בח"ל והרי בקידושין ד' ע"ד אי' ור' יהודה סבר מאשת איש הוי ממזר מאחותו לא הוי ממזר. וכבר נדחקו התו' יבמות ד' מ"ט א' ד"ה ר' יהושע בישוב סוגיא דקידושין יע"ש. אבל לרש"י ניחא דאפשר שלענין ממזרות ס"ל כר' יהושע ולענין קידושין כר"ע מהאי קרא דלא יקח וגו'. איברא קשה לי הא עיקר טעמא דר' יהושע מפרש הש"ס בסוף פרק החולץ ליכתוב רחמנא לא יגלה לא יקח למ"ל אלא ה"ק מלא יקח עד לא יגלה הוי ממזר טפי לא הוי ממזר. ואי איתא כפרש"י לר"י הא בעינן האי לא יקח ללמוד שאין קידושין תופסין בכנף אביו ומנלן דאינו ממזר אלא בחייבי מיתה. וזה י"ל דא"כ לכתוב לא יקח כנף אביו. אלא לענין ממזרות דוקא אשת אב. אבל לענין קידושין קאי האי לא יקח גם על כנף אביו. והיינו שדחקתו לרש"י שם לפרש דר' יהושע אפשר דס"ל דלא יגלה כנף אביו באנוסת אביו. ולא כתו' שם. היינו משום דר' יהודה ס"ל כר' יהושע. ועדיין קשה מהא דאי' בירו' פ' נושאין עה"א דמודה ר' יהודה שאין לוקין על אנוסת אביו וקידושין תפסי בה. וא"כ מנ"ל לר' יהודה שאין קדושין תופסין בשאר ח"ל. וצריך לומר דהירוש' פליגי עם תלמוד דילן בדר' יהודה. ובאמת לתלמוד דילן ע"כ ס"ל לר' יהודה דאנוסת אביו אין קדושין תופסין בה. וכ"כ התו' שם ד' י' ב' סד"ה לר"י דמאן דאית ליה באנוסת אביו הכ"מ ע"כ ס"ל אין קידושין תופסין בה. ואכתי קשה דבירו' סנהדרין פ' ד' מיתות הביא הברייתא דר"י אומר אם לא היתה אמו ראוי' לאביו אינו חייב אלא משום אם בלבד. ומההיא ברייתא הכריח הש"ס דילן דבח"ל מיירי וס"ל שאין קדושין תופסין בח"ל וא"כ להירו' קשה מנ"ל לר"י הא. הרי מודה בכנף אביו שאין בו מלקות וקדושין תופסין בה. ולי נראה דס"ל לר"י דנ"ל מיבמה לשוק וכראב"י בקדושין ד' ס"ח והש"ס מקשה לרבנן דס"ל קדושין תופסין בח"ל אמאי לא ילפי מיבמה לשוק. ויישב הש"ס דקרא דכי תהיין לאיש שתי נשים אהובה ושנואה. והיא שנואה בנשואיה ומכ"מ יש בה הויה. ולא מצא הגמ' מקום לפרש האי שנואה בא"א. אבל לר"י אפשר לאוקמא באנוסת אביו דקיל משאר ח"ל שהרי אין לוקין עלה. וא"כ שפיר יליף מיבמה לשוק שאין קדושין תפסי בה. היוצא מזה דלר"ע הא דאין קדושין תופסין בח"ל היינו לתו' מגלוי מילתא דממזרות. ולפירש"י מדכתי' לא יקח וקאי על כנף אביו ג"כ. אבל מהא דהוא עושה ממזרות ודאי אין הוכחה דלא הוי קדושין וכדעת רבינו. ולר' יהודה הא דאין קדושין תופסין בח"ל מיבמה לשוק נ"ל. ואתי סוגיא דקדושין דף ס"ז כמשמעה וע"ע מש"כ באות י"ג:
הוקשו כל העריות כולן זו לזו כצ"ל וכ"ה בכת"י. ומאחות אשה הוא דנ"ל כדאי' בקדושין שם: