העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא צד · פירוש א
דאילו שכבא כו'. גם שאילתא זו אינה בכת"י ובפי' כת"י בפרשה זו. כי אם בפר' תצא. ולפני המסדר היה גם כן שם וציין עלה בסימן קנ"ו. וגם היתה בפרשת ברכה. והיא מקומה העיקרי. והראשונים הביאו אותה בשם שאלתות דפ' ברכה כאשר יבואר לפנינו. ויש אשר קראו אותה שאילתא דקבורת משה שבשביל זה הענין הובאת אותה שאלתא בפ' ברכה אכן משנה לא זזה:
שרי לנחותיה מבי סריא. ובכת"י אי' מן בסריה. וצ"ל כמו לפנינו. ופי' ממקום מחלתו ותשישתו לפני המיתה. והוא כעין שפי' בערוך ערך סר בגמ' סנהדרין ד' כ"ב מאמר אבישג לדוד כד סרי לגנבא כו' שהוא תשש כח. וכאן הפי' שישמטו מקום משכבו מתחתיו וינוח על הארץ. ואי הנוסחא מבי סדיא. הוא מלשון גמרא כתובות ד' ס"א רבא אבי סדיא היינו על כרים שמראשותיו. וכאן הפי' אם מת בשכבו בכרים וכסתות מותר להשפיל משכבו מן הכרים. אבל לא באופן שיוציאוהו מן המטה ויחזירוהו עליה אחר כך. אלא שישמטו הכרים משם. וקא משמע לן דדוקא לטלטולי המת בהדיא אסור. אבל אם יזדעזע המת בשעה שישמעו את משכבו או הכרים מתחתיו לא איכפת לן. אי משום דהוי פ"ר דלא ניחא ליה ושרי לדעת רבינו בשאילתא ק"ה כאשר יבואר. או אפי' לשיטת התו' שרי משום דהוי טלטול מן הצד שלא לצורך דבר האסור שהרי לא ניחא ליה בנענוע המת:
ושרי לאחותי ערבא דמיא עללביה כי היכי דליקרר ליביה. כן צריך להיות וכ"ה בכת"י. ופיר' עריבת מים:
משל לנר שהיתה דולקת קימעא. בכת"י אי' שהיתה כבה והולכת.