העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא צג · פירוש י
ומלאך המות מעל רגליו כו' ומנין שמלה"מ מעל רגליו כו' בזוהר פנחס אי' בשם ר"מ ד' רל"ד ע"ב ובגין דא אוקמוה מארי מתניתא המבקר את החולה לא ליתיב מראשותיו משום דשכינתא על רגליו ולא לרגליו דמה"מ לרגלוי. האי לאו לכל בר נש אלא לבינוני אבל לצדיק גמור ה' יסעדנו על ערש דוי על רישיה. ושכינתא אסחר גופיה עד רגלוי. ובגין דא אתמר ביעקב ויאסוף רגליו אל המטה. ודא שכינתא דאתמר בה והארץ הדום רגלי. לרשע גמור מה"מ אסחר ליה בכל סטרא ודא יצה"ר דמה"מ אסחר ליה בכל סטרא כו'. אבל מדלא הביא הזוהר דרשה דמטתי בדמעתי וגו'. וגם ידוע דזוהר אור זה המדרש לא נתגלה עדין בימי רבינו. נראה שהיה נו' רבינו הכא בגמ'. ובגמ' נדרים ניכר החסרון דמביא הבריי' בזה"ל הנכנס לבקר את החולה לא ישב ע"ג מטה כו' אלא מתעטף ויושב ע"ג קרקע מפני שהשכינה שרויה למעלה ממטתו של חולה כו'. ואין זה טעם להא דיושב ע"ג קרקע שהוא משום שכינה. שהרי השכינה למעלה מעשרה כדאיתא בסוכה דף ה' א'. ותו דבבהכ"נ דשכינת' שרי' בגוי' או בשעה שיושבין ועוסקין בתורה דשכינה שרויה ביניהם כדתנן באבות פרק ג' ובכ"מ אטו אסור לישב ע"ג ספסל. אלא עיקר הגי' ויושב לפניו ע"ג קרקע וכ"ה בשבת ד' י"ב. והטעם מפני שהשכינה כו' קאי על דיוק לפניו ולא מראשותיו ולא ממרגלותיו של חולה. וברמב"ם ה' אבל פי"ד ה' ו' מבואר ולא למעלה מראשותיו וכן הוא ברי"ף פ"א דשבת. ונתן הברייתא טעם על שלא מראשותיו משום שכינה. ועל מרגלותיו חסר הטעם ונוסחת רבינו משום מלה"מ. אבל הא דלא ישב ע"ג מטה כו' הוא משום שלא יהיה גבוה מן החולה עצמו: