אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא צב · פירוש ו

פירוש ה

האי טבחא דלא אחוי כו' וכל הענין. ובכת"י אי' אר"ה האי טבחא דלא אחוי סכיניה לחכם מעברינן ליה. רבא אמר מעברינן ליה ומכרזינן אבשריה דטריפה הוא. ולא פליגי הא דנמצאת סכינו יפה הא דלא נמצאת סכינו יפה. ר' אבא הוי ממסמס ליה בפרתא סבר לא לתכשר לעו"ג. ההוא טבחא דלא אחזי סכיניה לחכם שמתי' רבא ב"ח. אקלעו מ"ז ור"א לגביה א"ל בדקוהו דתלו ביה טפלי. בדקוהו ונמצא סכינו יפה כו' משום יקרא דסבא א"ל כיון דהוא פקדינן אנן שליחותי' קעבדין. וכמעט נשתוו הנוסחאות. אבל בגמ' הכי אי' אמר ר"ה האי טבח' כו' משמתינן ליה ורבא אמר מעברינן ליה ומכרזינן אבשריה דטריפה הוא כו'. ההוא טבחא דלא אחוי סכיניה קמיה דרבא ב"ח. שמתיה ועבריה ואכריז אבשריה דטריפה אקלעו מ"ז ור"א לגביה א"ל לעיינו רבה במילתיה דתליא ביה טפלי בדקה כו' וגי' רבינו משונה בכמה דברים כמבואר. ויש לנו לדקדק לגי' הש"ס כיון דשמית ליה ממילא לא ישחוט. שהרי לא יראה סכינו לחכם. וגם מי ילך אליו לשחוט וי"ל דנדוי הוא ל' יום. ואח"כ מתירין אותו אם מבקש מחילה. ולדעת הרי"ף מתירין לאלתר דלא כסוגיא דמ"ק די"ו ע' מש"כ שאי' ל' אות ה'. אבל העברה נמשך עד שיעשה תשובה הגונה כדין מי שנמצא טריפה אחריו. כדאיתא בסנהדרין ד' כ"ה א'. עוד יש לדקדק על רבא ב"ח שהחמיר עליו' כ"כ עד שלא בדקו. בתחל' מאי קסבר ולבסוף מאי קסב'. דאי קסבר דל"פ וכאוקימתא דסוגין אמאי עברי' ואכריז על בשרי' עד שלא נבדק. ואי קסבר דפליגי ופסק כרבא אפי' נמצאת סכינו יפה אמאי התירו לבסוף. וי"ל דס"ל דתליא בדעת החכם ולפי ראות עיניו כמה שכתב הראב"ד ז"ל בדיני חרם. והרמב"ן בקונטרס משפטי החרם. להכי כי חזא דטפלי תליא בי' בעי להקל עליו. אבל לפי נוס' רבינו כך הוא הענין דרב הונא ס"ל דמעברינן ליה ושוב א"צ לנדותו. וכענין שאמרו ביבמות ד' ל"ז א' קדשה בתוך שלשה וברח פליגי בה ר"א ורפרם ח"א משמתינן ליה וח"א ערוקיה מסתיי'. וה"נ הא דמעברינן ליה מסתייה ושוב אין צריך לנדותו. ורבא א' מכרזינן כו' ואוקים הש"ס דבנמצא יפה מעברינן ליה משום זילותא דחכם שהיקל בכבודו. וממילא מובן דזמן העברה אינו לעולם אלא ל' יום כשעור נדוי. או עד שיבקש מחילה ויתרצה לו לבדוק סכינו מכאן ולהבא. ובלא נמצא יפה מכרזינן על בשרי' כו'. וההוא טבחא דשמתי' רבא ב"ח לא נזקק לבודקו ומש"ה לא אחמיר עליו מספק כ"כ. אלא דשמתי' וממילא הוי העברה על ל' יום וכמו שכתבתי. ומשום דחייש דילמא אין סכינו יפה ע"כ שמתי'. או כבר נמכר הבשר ולמאי הוי ליה לבדקו ולהחמיר עליו אם לא ימצא סכינו יפה להכי ביישו ברבים במה דשמתי' ואין לך ביוש גדול מזה שהכל בדילין הימנו וזה אין כדאי להזדקק ולבדוק שמא ימצא סכינו יפה ויהא סגי בהעברה לחוד. דבל"ז דינו בשמתא כדין אפקירותא. אלא דהעברה מסתיי' להקל עליו מדיני'. ומספק אוקמי' אדינו ושמתי'. ובפ' בהעלותך סי' קכ"ה איתא שמתיה ועברי' ופירו' בהא דשמתי' ממילא עבריה. תדע דלא קאמר ואכריז על בשרי' דטריפה הוא. ולבסוף ל' יום נצרך ודאי לבודקו אי נמצא סכינו יפה מתירין אותו נדוי וממילא יהא כשר. ואי לא נמצא יפה מעברינן ליה לחלוטין. ולא משום דתליא ביה טפלי ולא נזכר הכי בנו' רבינו אלא השעה הגיע לכך. הגם דבסי' הנ"ל אי' הא דתליא בי' טפלי וכן בכת"י מכ"מ לא זהו עיקר סיבת הבדיקה אלא משום דתליא ביה טפלי ביקש שיטריחו עצמם לבודקו ובדקוהו ונמצא יפה וסבר ר"א לאוקמיה כדין א"ל מ"ז לא נחוש מר משום יקרא דסבא. ופי' רבינו דשמתי' ולא כפרש"י ע"ש. אלא הא פשיטא ליה דיש לאוקמי' וע"ז צוה להם לבדקו. אלא קסבר דלא יתירו ליה נדויו בלא רבא בר חיננא כדאיתא במ"ק ד' י"ז א' דבעינן בהתרת נדוי אדם חשוב כמו המנדה. וסבר מ"ז שלא צוה לבודקם אלא שידע רבא ב"ח היאך לעשות כמש"כ. אבל לא להתיר נדוי שלו בלעדו. והשיב ר"א כיון שפקדינן וא"ל בדקוהו שליחותיה עבדי כל דבר אף להתיר את הנדוי. שהרי אי ידע רבא אז שסכינו יפה לא שמתי' כלל אלא העביר אותו עד ל' יום כרב הונא וכמש"כ. אלא משום דלא ידע שמתי'. ועתה שבדקנוהו ונמצא יפה בודאי שליחותיה עבדינן גם להתיר שמתי'. וע' מש"כ לעיל שאי' כ"ט אות י"א דעת רבינו דנדר ושמתא דבהקיץ מהני רשות הרב לתלמיד להתיר אי לא מכנפין בשביל זה ע"ש:

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה