אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא צב · פירוש א

שאילתא צב

דמחייבין דבית ישראל כו'. שאילתא זו אינה בכת"י ולא בפי' כת"י בפרשה זו אלא בפ' תצא. וגם זו בטעות שלא זה מענין הפרשיות. ועיקרה בפרשה ראה כמו שהיתה כתובה לפני המעתיק ומביא לדפוס הראשון והביא ריש מלין שם סי' קמ"ח. ומשנת הדפוס לא זזה ממקומה כאן:

ואמרו רבנן טבחא דלא בדק בסימנים אסור לאכול משחיטתו דאמר ר"י כו'. אין לפרש דר"ל דאסור לאכול מבהמה זו. דא"כ היה לרבינו להביא סוף הסוגיא דשם דמבואר לא בדק מאי כו'. ותו דאם כן מאי שייך בתריה השאילתא ברם צריך טבח מומחה דאשתכח בתריה תרבא מעברינן ליה כו'. הא לא אשתעי בהעברת הטבח. ולא בדין חלב. ואי קאי על הא דריש הסי' דמחייבין דב"י למפרש מחלבא ודמא לא הוי לרבינו להפסיק. בדין השייך לשחיטה. אלא ה"פ דאמרו רבנן טבח שלא בדק כו' והוציא הבהמ' מת"י שוב אסור לאכול משחיטתו לעולם. כמו שמאכיל טריפות ונבילות והביא ראיה דצריך לבדוק מדאמר ר"י א"ש כו'. והשתא שפיר קבעי אי משתכח בתריה תרבא אי מעברינן ליה כו' כאשר יבואר לפנינו. ועדיין צריך טעם מ"ש דנקט רבינו האי דינא דשחיטה יותר מכל דיני דשחיטה ולימא דטבח שלא שחט שפיר אסור לאכול משחיטתו. וי"ל דקמ"ל אף ע"ג דאינו אלא ספק דילמא לא שחט שפיר מכ"מ אסור לאכול משחיטתו. ויותר נראה דרבינו בשיטת בה"ג קאים. וז"ל בה"ג ה' שחיטת חולין. אר"י א"ש טבח צריך שיבדוק בסימנין אחר שחיטה. ואמור רבנן טבחא דידע ה"ש ושחט. בתר דשפוך כל דמא דשחיטה צריך למיבדק וושט וקנה מקמי דתיתבר אפקיתא דחיותא. מ"ט דילמא אית בהון פסולא בקניא ובוושטא. ואי אינשי ולא בדק בתר דשחט וושט וקנה אסור למיכל מינה דההוא חיותא עכ"ל. מדקאמר בה"ג דילמא אית בהון פסולא בקניא ובוושטא. דמשמעו דהסימנים עצמם אינם כראוי. מבואר דהבדיקה לא משום שחיטת רוב כדעת הרשב"א ורא"ש וש"פ ז"ל אלא משום פסול אחר. והיינו שכ' הרשב"א ור"ן בשם בה"ג דצריך לבדוק בתר שמוטה. ולא הודו לו. והנה עוד יש נ"מ בין בה"ג וש"פ ז"ל. דלשיטת הפוסקים יותר ראוי לבדוק מיד אחר שחיטה שמא ישכח כמבואר בש"ע סי' כ"ה ובט"ז שם וכ"כ הרשב"א בת"ה הארוך שער א' מבית הראשון. שהקשה היאך כשר שחיטת מומר בבדיקת סכין והא בעי בדיקה לאחר שחיטה. ואפי' בדק שמא לא הוי רוב. ותירץ חזקה על בן דעת כל שהוא מומחה לשחיטה רוב סימנין הוא שוחט. ואינו מסלק ידיו עד שיודע ששחט רוב כדרכו ובודק מיד ואם לא שחט רוב חוזר מיד וגומר עד שלא יהא שם שיעור שהיה כו'. הרי דבעינן לכתחיל' בדיקה תיכף לשחיט' באופן שיוכל לתקן אם יצטרך. אבל בה"ג כ' בפי' דהבדיקה בתר דשפוך כל דמא דשחיטה כו' והיינו משום דסובר דהבדיקה משום שמוטה. וא"א לבדוק בעוד שהדם שופך. וגם אין נפקותא בבדיקה תומ"י. וממילא אזדא קושית הרשב"א ז"ל על שחיטת מומר. שהרי באמת אנו יכולים לבדוק על שמוטה אחר שחיטת המומר. ומש"ה כת' בה"ג ואי אינשי כו' דמשום דהבדיקה אינה מיד שייך לשון דאינשי על הבדיקה. וכן הוא לשון רבינו שאי' קכ"ד והיכא דלא בדק ואגמרה אסור למיכלה מיניה פי' שגמר עסק שחיטת בהמה מכל וכל. אלמא דהבדיקה היא לבסוף ע' מש"כ שם אות ה' ואות י"ד וע"ע שאי' קל"ז אות ב'. והשתא טובא קמ"ל רבינו דאפי' לא בדק כו' וי"ל דשכחה גרם לו ואינו מזיד ופושע בדבר. מכ"מ מעברינן ליה. משום דטבח אין להתנצל בזה כדאי' ביו"ד סי' קי"ט. ואע"ג דשכחה אונס הוא לכמה דברים. מכ"מ בטבח שאני כמש"כ הטעם הרשב"א בתשובה ע"ש בב"י ובשו"ת שבות יעקב חלק ב' סי' קמ"ח:

ובאמת היה נראה דבכ"ד שהאדם מחויב לעמוד ע"ז בשום לב לא שייך אונס שכחה והוא בכלל מאמרם בב"מ ד' ק"י מקרי דרדקי שתלא טבחא ספר מתא לא צריכי התראה דכמותרין ועומדין דמי. ולשון ועומדין משמעו דכמותרין בכל רגע דמי שאין יכולין לומר אשתלין. וכדאי' כתובות ל"ג במותרה בתוך כ"ד. אלא שהרשב"א לטעמיה שהסכים לשיטת הראב"ד דכל הני אע"ג שאין צריך התראה חזקה בתלתא זימני מיהא בעי. והטעם דבפעם א' יכולין לומר מוטעין או שוגגין אנחנו כמש"כ הריב"ש סימן קי"ג. וכן פסק בהגהת רמ"א ח"מ סי' ש"ו. אלמא לא מפרש לשון ועומדין הכי. מש"ה נצרך להוסיף מסברא דבטבח שאני. וכדי ליישב הא דאיתא בגמרא בטבח שנמצא אחריו חלב כו' והביא רבינו בסוף השאילתא. ונראה להוסיף דהראב"ד אזיל לטעמיה גם בזה שכת' בהשגות ה' שכירות פ"י דלאו דווקא הנוטע אילנות לבני המדינה. אלא ה"ה ליחיד. וא"כ ע"כ מיירי שמוחזק בכך. דאלת"ה לא שבקת חיי לאומנים. אבל לפי דעת הרמב"ם ז"ל וזהו דעת רבינו ובה"ג ורי"ף כמש"כ בס"ד בשאילתא קמ"ב אות ג' דאין זה אלא באומן שהרבים נכשלין בו. ומוטל על בית דין להשגיח עליו. וא"כ אפשר דבכה"ג הוא כמותרה ואין לומר מוטעה או שוגג אני. ואין בין היזק ממון לאיסורין כמש"כ שם בס"ד. ומעתה אפשר להשוות הדעות לפסק הלכה. והרמב"ם וראב"ד לא פליגי בדין אלא בפי' מימרא דרבא. אי ביחיד מיירי או בשל צבור. נחזור לענין דרבינו אשמעינן דאפי' היה אפשר לתלות בשכחה לא תלינן. ומש"ה סמיך אבתריה אי משתכח תרבא דודאי לא בזדון מיירי אלא שפשע בדבר שלא שם על לב לבדוק שפיר. דומיא דשכחת בדיקה אחר שחיטה:

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה