העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא פח · פירוש לג
והוי להו כהקדש. משמע דהא דיש סברא לאסור מחיים משום דהוי כהקדש ובסוגיא דקידושין שם ובחולין ד' פ"ב א' מבואר טעמא דרשב"ל דס"ל דנאסרין מחיים משום דיליף קיחה קיחה מע"ע וכדר"י דאמר ירידתה לנחל איתן אוסרתה. ונראה דס"ל לרבינו דכ"ז הוא סתמא דגמרא כרב אשי בחולין שם דר"ל כדר' ינאי ס"ל דע"ע משעת ירידתה נאסרה. אבל לפי דמיישב הש"ס בקדושין לר"ל מ"ד אקדשים דמחיים אסירי ואתיא שחיטה ומכשרא להו. ה"נ עיקר איסור מקדשים הוא דגמר לה דאסור מחיים. והא דמסיק בקידושין שם דרשב"ל כתדר"י אתיא דיליף מכשיר ממכפר. ר"ל ציפורי מצורע מע"ע. היינו אי לאו האי מה מצינו נאמר מכשיר ומכפר בפנים ומכשר ומכפר בחוץ כו' לא ידעינן כלל לדמות ציפורי מצורע לקדשים לאוסרן בהנאה. שהרי תדר"י לא דרשי כלל קראי דכל צפור טהורה וגו'. אבל השתא דנ"ל מכשיר ממכפר. אוקי באתרה כקרבנות מצורע דקדשי מקדש נינהו ואסור משעת הקדשן. והשילוח הוא גמר מצוותן כמו הוצאת הדשן דשריין כדתנן פרק ב' דמעילה. והשחוטה אסורה כמו בשר עולה. דאסורה עד דמתעכלי על המזבח. והני תנאי דס"ל מחיים לא מיתסרא לית להו האי מה מצינו. ולא ס"ל לדמויי לקדשים. והא דאסור היינו מדרשה דוזה אשר ל"ת לרבות את השחוטה. וא"כ רק משחיטה נאסרה. ועפ"י זה יתורץ קושית התוס' שם ובכריתות ד' כ"ה רומי' דסוגי' אהדדי דבקידושין יליף צ"מ מע"ע ובכריתות יליף ע"ע מצפורי מצורע לאסו' מחיים ע' בפירש"י ותו'. ולמש"כ ניחא יותר דלא ילפינן בסוגיא דקידושין מכשיר ממכפר אלא לאסור בהנאה וממילא אסור מחיים כקדשים וע"ע אפשר דלא אסירא אלא משעת' עריפה. וזהו באמת דעת רבא בכריתות שם. אבל בכריתות דמשני לר"ה ה"ק דכמו כן ילפינן מכפר ממכשיר דמה מכשיר אוקי באתרה וכקדשים דמינן לאסור מחיים. ה"נ מכפר אסור מחיים. ודע שרבינו דייק בלשניה וכ' אבל משולחת דאיתעביד לה מצוה כו' פי' שנגמר המצוה. וידוע דכל אה"נ לאחר שנעשה מצוותן שריין. ולהלן כתב ובשחיטה הוא דמתסרן דקא מתעבד מצוה. פירושו שנעשה בו תחלת המצוה. ואינו הזמלה בעלמא. ואחר שהתחיל לעשות מעשה המצוה נאסרו תרווייהו עד שמשתלח המשולחת כמש"כ התוס' קידושין שם ד"ה משעת שחיטה: