העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא פח · פירוש ט
היה רמ"א כו'. ומסיק וכן הילכתא. ואע"ג דרבנן פליגי עליה במשנה פ"ב דנגעים. מכ"מ סתמא דת"כ פ"א דפרשת נגעים ודספרי פ' שופטים כותיה אזלא. ותו דהכי סתים תנא דברייתא בזבחים ד' ק"ב א' מרים מי הסגירה כו' וא"ת אהרן קרוב הוא ואין קרוב רואה את הנגעים. אבל הרמב"ם פסק דלא כר"מ. וכן לענין שאר דינים דנפקא מהאי ברייתא דר"מ. פסק הש"ס בסנהדרין ד' ל"ד דלא כוותיה: והנה אף לפסק רבינו אין הטעם משום דזכות וחובה דמי לדין. אלא משום דאיתקש לריבים. וא"כ לאו פשיטותא דשאילתין הוא וא"כ למאי החל רבינו לעשות הצריכותא באופן דלא פשיט לה לאיזה צד מהשאלה. ולאו אורחיה דרבינו הוא. וצ"ל דגם להפשיטותא גלוי מילתא הוא דהטעם משום דכדין הוא. תדע דאמאי לא נימא כמו כן מה ריבים בעמידה והדיין בישיבה כדאיתא ריש פרק שבה"ע. ה"נ ראיית ננעים כהן בישיבה והמצורע בעמידה אלא משום דלא איתקיש אלא למאי דמסתבר לן. וה"נ מסתברא להקיש לריבים לפסול קרובים משום דזכות וחובה תליא בכהן באמירתו ודמיא לדינא. וכ"ת א"כ ניליף מכאן דקרוב אסור לראות בכור. משום דהוי כדינא. הא ל"ק דמה"ת ראית בכור ככל הוראות דלא תליא במאמר המומחה. וגם לענין הא דאין רואין מומין ביו"ט לית ליה לרבינו טעמא דרש"י משום דהוי כדן דין כמש"כ באות הקודם: