העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא פו · פירוש א
והנ"מ כי תלינן בבן קיימ' דאית ביה חיותא כו'. בגמרא איתא דרב יהודה אמר רב הפילה נפל ואח"כ הפילה שליא כל ג' ימים תולין את השליא בולד מכאן ואילך חוששין לולד אחר ילדה ואח"כ הפילה שליא אפי' מכאן ועד עשרה ימים אין חוששין לולד אחר שמואל ותלמידי דרב ור"י הוי יתבי חליף ואזיל רב יוסף בריה דר"מ כו' א"ל שמואל מאי אמר רב בשליא א"ל הכי אמר רב אין תולין את השליא אלא בדבר של קיימא שיילינהו שמואל לכל תלמידי דרב ואמרי ליה הכי. הדר חזיה לרב יהודה בישות. ופי' רש"י בד"ה אלא בדבר של קיימא. שכיוצא בו מתקיים אם היום היו כלו חדשיו למעוטי אם הפיל דבר שאין ראוי לבריית נשמה כגון בירך א' כו' עכ"ל וקסבר דלא פליגי אדרב יהודה דקאמר שתולין כל שלשה ימים בנפל. והא דחזי' שמואל לר"י בישות. הוא משום שידע ולא אמר ליה. אבל רבי' מפרש דפליגי אדר"י ואין תולין שליא בנפל כלל. וכבר הביאו הראב"ד ורמב"ן בחי' נדה והרשב"א ז"ל דעת רבינו וכן פסקו הפוסקים ז"ל. וטעם מחלקותם יפה כתב הגאון בסדרי טהרה שתלי' בגירסא. דרש"י ז"ל גריס אלא בדבר של קיימא. משמע שיש במינו מתקיים. ורבינו גריס אלא בבן קיימא. משמע שהוא ב"ק ממש. ויש להוסיף דקשה לרש"י ז"ל הא דתניא שם המפלת מין בהמה חי' ועוף ושלי' עמהן בזמן שהשלי' קשורה בולד כו' ולא תני סתם נפל אלא משום דבנפל תולין ג' ימים. וכ"כ התוס' שם ובחולין ד' ע"ז ב'. מיהו רבינו מפרש טעם דמחלקינן בין ב"ק לנפל משום דב"ק מיבזע בזע לשלי' ונפיק. משא"כ מת וא"כ אין הפי' ב"ק שיחי' יותר מל' יום כמו בכל הש"ס. אלא שהוא חי כעת ובזע לשליא. ונפל היינו מת. והיינו דמפרש רבינו ב"ק דאית ביה חיותא. וכ"כ הרשב"א בתה"א ד' קפ"ו ב' וז"ל וה"מ כשיצא ולד חי דאמרינן מבזע בזע כו' פי' בן קיימא ולד חי והא כו' עכ"ל. וא"כ ניחא דנקיט מפלת בהמה חי' ועוף דאע"ג שיצאו חיים מכ"מ בעינן קשורה והא דקאמר בדף כ"ג א' דבהמה במעי אשה אינה חיה היינו דלא חיה שלשים יום וכנפל דמיא דחייה אינם חיים לאסור אחותה ע"ש אבל מכ"מ יש לה תנועה של חיות באותו שעה ויכולה למבזע השליא ומכ"מ בעינן קשורה משום דטבע בהמה שלא לצאת לפני השלי'. והשתא אתי שפיר הסוגיא דחולין ד' ע"ז שהביא ראי' מכאן שאין בהמה יוצאה בלא השליא. והקשו התו' מאי ראי' מכאן דאשה מפלת בהמה כו' דלאו אורחה. לבהמה במעי בהמה. והשתא ניחא דמוכח שפיר דמשום דטבע בהמה הכי הוא. ולא משום דלאו אורחה וכמ"ש בתוס' דנדה ד' כ"ו ב'. שהרי נפל ג"כ לא תליא במה שהוא נולד לפני זמנו ולא כדרכו אלא אם הוא נולד חי או מת וכטעמא דרבינו ז"ל. וע' תשובת שמחת יו"ט סי"ב שהעלה דמכ"מ צריכין אנו ג"כ לטעם שאין הולד מתעכב אחר חבירו ע"ש מילתא דתליא בסברא:
ובעיא למיתב יומי טומאה מרישא כ"ה בכת"י: