אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא פד · פירוש ד

פירוש ג

א"ה אפי' בחביתא לא לישפי נמי דילמא פריש לדופנא דחביתא והדר נפיל למנא. בגמ' איתא א"ה במנא נמי דילמא פריש לדפנא דמנא והדר נפיל למנא. פירושו דהתולע נעשה בכלי ששותה בה. ומקשה דהיאך שותים דילמא פריש [וברי"ף אין הנוסחא מדוקדק ע"ש. ונראה שיש שם טה"ד וגירסתו כמו גי' רבינו. ויש שם עוד טה"ד בהא דתניא דמסייע לר"ה ואת נבלתם תשקצו יבחושין שסננן. וצ"ל כל השרץ השורץ על הארץ]. אבל לנוס' רבינו מקשה מתולע שנולד בחבית והיאך אפשר להוריק מחבית לכלי לשתות. ליחוש דילמא פריש בדופן החבית והדר נפיל לכלי ששותה. ולגירסא זו לכאורה מוכח כמש"כ בהגהת רמ"א שם ס"ג דדין כלי שני ככ"ר. דפריש בדופן הכלי הוא רביתייהו. דאלת"ה יהיה אסור לשתות בכ"ש דילמא פריש התולע שנולד בחבית. והרי מוכח מהא דלא לישפי אינש כו' ופירש"י ד"ה באורתא כו' ולמחר כשיראנה כו'. אלמא דבלא צבתא שרי לשתות בכלי שני למחר. מיהו כבר הקשו ע"ז ממש"כ הרא"ש ובהגהת רמ"א ס"א דאסור לשאוב מן הבור בכלי ולשתות מהם. ודקדק הרא"ש זה הדין מהא דתניא שוחה ושותה דוקא. אבל בכלי אסור דילמא פריש אדופנא דמנא. ונחלקו האחרונים בישובו. הב"י וש"ך יישבו לחלק בין תולעים שנולדו בבור שהוא מחובר לתולעים שנולדו בכלי היינו תלוש ככלי שני. והט"ז והפלתי חלקו בין מערה מכלי לכלי לשאוב בכלי שני מן הראשון. שיש לחוש שבשעת שאיבה ודופן החיצון מכלי שני היה בכלי ראשון או בבור. דילמא יצא ופריש אז על הדופן החיצון. והא לאו אורחיה. אבל לי נראה עוד לדקדק לנוס' רבינו ובה"ג למאי הקשה הגמ' אפי' בחביתא לא לישפי כו'. ליקשי יותר דילמא פריש אדופנא דמנא ששותה בו. והדר נפול במנא ששותה בו. אלא צ"ל משום דע"פ רוב אין משהין את המשקין בכלי ששותין בו. להכי אין לחוש שמא פריש בזמן מועט. דאחזוקי ריעותא לא מחזקינן אלא בדבר המצוי ושכיח. אבל בזמן מועט אין לחוש וכמו שעלה על דעת הרא"ש שם לומר דלא חיישינן. דילמא פריש אדופנא דמנא כל כמה דלא חזינן דפריש אלא שסיים ולקמן בשמעתין משמע דכל דפריש אסור חיישינן דילמא פריש. אבל זה אינו אלא לפי הנוסחא שלו ז"ל אי הכי במנא נמי דילמא פריש אדפנא דמנא והדר נפיל. אבל לנוס' רבינו מוכח להיפך דבזמן מועט אין לחוש. ומעתה אין מקום לישוב הט"ז ופלתי. דמה"ת לחוש בשעת שאיבה שהוא זמן מועט דילמא פריש בדופן הכלי מבחוץ. וגם דקדוק של הרא"ש מהא דשוחה ושותה בבור נתיישב דלא בא למעט ולאסור לשתות מיד מן הכלי אלא משום שדרך למלאות מים מבור ולעמוד כל היום ובכה"ג ודאי חיישינן דילמא פריש. וכה"ג אסור בכלי שני. וכדמוכח בלשון רבינו בסמוך דפנא דחביתא היינו רבותייהו משמע אבל דמנא שלא נולד בו לא שריא בפירש בו והא דשרי לשתות בכל"ש היינו דלא שהה בו הרבה. והא דלא לישפי נמי כו' מיירו אפי' לשתות בזמן מועט. ועפי"ז מיושב המנהג שנתקשה הרא"ש שם בסי' ס"ט בתולעי בשר שאין חוששין לפירש והיינו משום דלא שכיחי כ"כ. נמצא שאין הוכחה מכאן דרבינו ובה"ג ס"ל דכלי שני הווין ככלי במקום שנולד התולע. אלא שמותר לערות ולשתות מיד:

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה