העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא פ · פירוש ה
ולא יהיב ביה שיעורא למימרא דבמשהו כרב. זהו לשון בה"ג והרי"ף וכן הנוסחא בכת"י. וידוע דרבותינו התו' וסמ"ג וטור כתבו דדעת רבינו בנו"ט. וכן בפירוש כת"י משמע שלא היה בספרו של רבינו הלשון למימרא דבמשהו כרב. ומכ"מ אין לשבש ספרו של רבינו ח"ו. שהרי הראב"ד בספר תמים דעים על בעה"מ כתב שכ"כ רב אחא ז"ל שחמץ במשהו וע"כ שני נוסחאות הן. וכיוב"ז הראיתי לדעת בפרשת יתרו סי' נ"ה בס"ד. ועיין שו"ת רשב"א סי' שס"ג כיוצא בזה. ורבינו הגיה נוסחא ראשונה. איברא יש לשים לב לשיטת התו' וסייעתיהו. דאפילו לא היה לפניהם כל זאת. מנ"ל דרבינו ס"ל דרבא בנ"ט קאמר דמש"כ בסמוך כר"י קאי על הא דשלא בזמנו. דע"כ רבא אפי' בנ"ט שרי כר"י דאמר מותר אפי' בנ"ט אבל בזמנו דאסור אין הכרע לפרש בנ"ט. ואדרבה כמו דמפרשי ה"ג ורי"ף בגמרא ה"נ אפשר לפרש לשון רבינו. ונראה דאפשר לדקדק. דהנה בגמרא איתא שלא בזמנו מותר כר' שמעון. וכ"ה בה"ג. ומקשה הש"ס שפיר ומי אמר רבא הכי. והאמר רבא ר"ש קנסא קניס הואיל ועבר עליו בב"י ובב"י. ומשני דבתערובות שרי היינו אפי' בנ"ט ולא אפשר לפרש הא דרבא שלא בזמנו במשהו. דא"כ מאי אריא כרבי שמעון. הא אפי' לר"י שרי במשהו ככל איסורים שבתורה דקיימא לן דמב"מ בששים כמש"כ התו' ורק בזמנו משום חומר. אבל רבינו לא הביא הא דכר"ש. וא"כ מנליה להש"ס דרבא שלב"ז אפי' בנ"ט קאמר וכר"ש דשרי. דילמא שלב"ז מותר במשהו קאמר. וככל איסורים שבתורה דקיי"ל בששים. אלא ע"כ דפשיטא דרבא בזמנו ג"כ אסור בנ"ט קאמר וע"כ שלב"ז אפי' בנ"ט מותר וכר"ש וע"ע בסמוך. מיהו לנוסחא שלפנינו דאיתא בדברי רבינו למימרא דבמשהו כרב. צ"ל הא דפשוט להש"ס על שלא בזמנו מותר דאפי' בנ"ט מותר היינו משום דכמו דדייקינן מדקאמר רבא סתם אסור דמיירי בצד היותר חמור דמיירי רב ושמואל ור"י. ה"נ שלא בזמנו דקאמר סתם מותר מיירי באופן היותר קל והיינו כר"י דמותר אפי' בנ"ט. שהרי רבא ידע מימרא דאמוראי קמאי ולא בא לסתום אלא שיהא סתמא כפירושו. מיהו ר"ת בס' הישר סי' שפ"ב העתיק לשון רבינו חמץ בפסח בין במינו בין שלא במינו אסור פי' בנ"ט לאח"ז בין במינו בין שלא במינו מותר כר"ש אע"ג דאיכא נ"ט וכר"י: