אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא עט · פירוש ב

פירוש א

וכ"מ כו' ואין חוששין כו'. משמע דרבינו מפרש הא דתנן אין חוששין שמא גררה חולדה מבית לבית וממקום למקום דא"כ מחצר לחצר ומעיר לעיר אין לדבר סוף. שהוא קאי על משנה דלקמיה דתנן כ"מ שאין מכניסין בו חמץ אין צריך בדיקה וע"ז תנן שאין חוששין כו' וכפי' הרמב"ם ה' חו"מ פ"ב ה"ז וכמש"כ הה"מ. ולא כפרש"י שאין חוששין שמא גררה חולדה ממקום שאינו בדוק למקום הבדוק. ונראה דלרש"י היה קשה דלמאי הוצרך התנא לטעם אין לדבר סוף הא בל"ז לא מחזקינן איסורא. אלא מיירי במקום שנצרך לבדיקה וס"ד דיש לחוש כ"ז שלא נגמר הבדיקה וכענין דתנן שלהי מס' נזיר דף ס"ג שחזקת טמא טמא וחזקת טהור טהור שרגלים לדבר. ותו דכיון דחל עליו חובת הבדיקה וחיפוש בחורין וסדקין ממילא כל ספק שנמצא לא יצא מכלל חיפוש וכמש"כ הה"מ שם ה"י. מש"ה נצרכנו לטעם אין לדבר סוף. ומכ"מ פי' רבינו והרמב"ם ג"כ נכון ושני הפירושים אמת. והטעם אין לדבר סוף קאי אך על מקום הבדוק והכי משמע לשון הה"מ בה' ז' ע"ש. ויש להוכיח דמשנתינו מיירי בשני אופני'. מדמקשה הגמ' הא חזינן חיישי' ואמאי נימא אכלתיה כמו במדורת כותים כו'. ולפרש"י מאי קשה התם ביש חולדה וברדלס אינו טעון בדיקה כלל ולא נתחזק טומאה. משא"כ הכא שנתחזק חמץ ומש"ה מה"ד יש לחוש שמא גררה חולדה. אם לא משום אין לדבר סוף. ואם כן הא חזינן חיישינן לאותו מקום שהחולדה הלכה לשם. אלא פשיטא להש"ס דמתניתין קאי אדלקמיה על מקום שאין צריך בדיקה וא"צ באמת טעם שאין לדבר סוף. וע"ז מקשה שפיר הא חזינן חיישינן כו'. ולהלן רמי מתניתין אהדדי ומי אמרינן אין חוששין הא קתני סיפא ומה שמשייר יניחנו בצינעה כדי שלא יהא צריך בדיקה. ולפי' רבינו ורמב"ם מאי רומיא דילמא התם במקום שנצרכנו לבדיקה שאני. אלא כפירש רש"י דקאי על מקום הבדוק ולמד הגמרא מדתנן טעמא של אין לדבר סוף וכמש"כ. וע' להלן במש"כ רבינו אבל חזינא דשקלת כו' דנקיט הני תרי גווני:

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה