אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא עח · פירוש ה

פירוש ד

ואיכא בתי דקיימין בחותמיה כצ"ל וכ"ה בה"ג וז"ל ומאן דבעי למיזל בספינתא או לדוכתא רחיקא ואיכא בתי דקיימין בחותמיה וליכא אינש דאית ליה רשותא למיעל התם כו' והכוונה שהם מסוגרין ואין הולך לשם. דאי יש שהולך ובא לשם מסתמא יבדוק ג"כ שהרי אם לא יבדוק יהא אסור לילך ולהיות רגיל שם שמא יכשל בחמץ ואי לאו בר בדיקה הוא לעולם צריך בעה"ב לבדוק שלא יכשל אותו האיש. והיינו שכתב ש"ע סי' תל"ו ואינו מניח בביתו מי שיבדוק. ודברי הגאונים המה. וכל שיטת הרמב"ם בהלכה זו שמחולק עם רש"י הכל ממקור מים חיים רבינו וה"ג המה. מש"כ הרמב"ם דמיירי הכל בספק ולענין בדיקה לשון רבינו הוא. ולהלן כתב עוד דליכא למיחש דילמא אשכח ליה ואכיל ליה אלמא דבספק מיירי וצריך למצוא. ומש"כ הרמב"ם דדעתו לחזור היינו לפני הפסח וחיישינן שמא יחזור ע"פ בין השמשות כו' ולא כרש"י שפי' דעתו לחזור בימי הפסח. מבואר בדברי רבינו בסמוך. ומצריכותא דרבינו יש להשכיל על טעמו ונימוקו. שכתב מי אמרינן בשדעתו לחזור בתוך ל' יום הוא דחל עליו חיובא דחיישינן דילמא אתי בעידנא דלא אספיק לבער כו' אבל קודם ל' יום לא חיישינן דלא חל עליו חיובא. משמע משום שהוא דבר שאפש' שלא יהי' כלל. שפיר י"ל דלפני ל"י לא חיישינן. אבל דעתו לחזור בתוך הפסח ממש א"א לאסתפוקי כלל בהכי דלפני ל' יום לא נחוש וא"כ קשה מ"ט דאביי בסוגיין דלא סבירא לי' הכי. אלא ע"כ בשדעתו לחזור היינו לפני הפסח. וע' בפר"ח שהכריע ג"כ כהרמב"ם בזה:

דליכא למיחש דילמא אתי ומשכח לי' ואכיל לי' כ"ה בכת"י:

או דילמא אין דעתו לחזור כו' אבל דעתו לחזור אפי' לפני ל"י חייב לבער זמנין דאתי כו' כצ"ל וכן הגיה רד"ל ז"ל:

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה