אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא עח · פירוש ב

פירוש א

ואילו א"י דאפקיד אצל ישראל אי קביל עליו אחריות כיון דאי פשע ביה ונגנב או נאבד כו'. דעת רבינו דש"ח עובר עליו בב"י וכ"ה בה"ג וכמש"כ הרא"ש בשמו ולא כתוס' שבועות ד' מ"ד א' ד"ה שומר שכ' בשם בה"ג להיפך. ואפשר דבה"ג של ר"י גאון הוא שהוא קדמניות מה"ג שלפנינו שהוא מר"ש קיירא כמש"כ סי' א' אות כ"ה בס"ד. ויש להוכיח דאפי' ש"ח עובר בב"י. דאיתא בד' ה' ב' הניחא למ"ד דבר הגורם לממון כממון דמי כו' ור"ש הוא דאמר הכי בקדשים שחייב באחריותן אפי' מתו ונאנסו חייב להביא אחר. וא"כ אי נימא לחלק בין חיובי אחריות. שמא ג"כ דלר"ש אינו ממון אלא אחריות דאונסין ולא של גניבה ואבידה דוקא. וע"כ צ"ל שאין נ"מ בזה. וכמו דאחריות גניבה ואבידה מיקרי ממון לעבור בב"י כמו שהוכיחו הראשונים מלשון אי מתביד או מיגנב. ממילא ע"כ דה"ה אחריות פשיעה עובר:

והנה מזה הפסק של רבינו מוכח דרבינו ס"ל כהרי"ף. ורמב"ם לענין הא דרבה ורב יוסף בשומר אבידה אי הוי ש"ח או ש"ש דקיימא לן כר"י וכמו שהוכיחו בתוס' שבועות שם דלרבה ע"כ צ"ל דאינו חייב אלא באחריות אונסין. ובאשר שיטת רבינו לפסוק כרב יוסף כדעת כל הראשונים ראיתי לבאר דעתם. וליישב ק' התו' ורא"ש בב"מ ד' כ"ט מהא דקיי"ל כר"נ בפ' המפקיד (בבא מציעא ד' מ"ג) דהמפקיד מעות אצל חבירו אף ע"ג שמותר להשתמש אינו חייב באונסין. ולפי הסוגיא ד' כ"ט אתי רב יוסף כרב הונא דכיון דשרי להשתמש הוי ליה שואל עלייהו. וזו קושיא גדולה. ולענ"ד אדרבה מבואר באותו סוגיא דאוקימתא דר"י אתי כר"נ. דהנה הרי"ף כ' בפ' המפקיד דה"מ היכא דאבדו ועדיין לא נשתמש בהו. אבל אי משתמש בהו הוי הלואה גביה קמו ליה ברשותו ואי אתנסו אתנסו ליה ואפי' ר"נ מודה. וכ"כ רב האי גאון ז"ל עכ"ל. וכ' הרא"ש עלה וסברא נכונה היא והוסיף לפרש דמשום שיש לו רשות עוד להוציא כו'. ואני אומר שאין זה מן הסברא אלא גמרא דזה ברור טעם מחלוקתם דר"נ ור"ה דתלי' אי כ"ז שלא השתמש במעות אלו ובא המפקיד לתבוע מעותיו חייב להחזיר אותם המעות בעין או לא. וכמש"כ התוס' ד' כ"ט א' ד"ה והוי שואל דעיקר הקושי' שהקשה ר"נ ממעילה. משום דלר"ה א"צ להחזיר בעין. ולכאורה היא גופא קשה מנ"ל לר"נ דר"ה סובר הכי אלא משום דע"כ עיקר טעמו של ר"ה לחייב באחריות אונסין עד שלא הוציא משום דמעתה כשלו הן. ור"נ ס"ל דעד שלא הוציא לא זכה במעותיו של חבירו. וא"כ כשהוציא והחזיר מעות אחרים דאז ודאי אינו מחויב ליתן להמפקיד אותם המעות שייחד לו דבמאי קנאן גם ר"נ מודה והיינו טעמו של רב האי גאון והרי"ף ז"ל. והיא היא סוגיא דדף כ"ט. דלרב יוסף דמוקי פלוגתייהו דר"ט ור"ע באונסין. ע"כ אינו מפרש באבידה עצמה. דהא קיי"ל כר"נ. אלא מיירי בדמי אבידה כר' חלבו אר"ה שם ומש"ה הוי כמו הוציא הפקדון. ואינו חייב להחזיר אותם מעות שקבל מהקונה [והא דקאמר הוי ליה שואל עלייהו. כבר נתקשו התו' שם. ובאמת כל מה שנדחקו רבותינו בזה אינו אלא לשיטת ר"ת במס' שבת ר"פ שואל. דסתם שאלה ל' יום כמו הלואה. ואין נ"מ בין שאלה להלואה אלא בהחזרתו בעין. אבל לרש"י וש"פ דשאלה חוזרת מיד ניחא בפשיטות דלהכי קאמר שואל משום דבזה גרע ממקבל בהלואה ממש והיינו שכ' הרא"ש בשם הראב"ד בפ' המפקיד שירא לשלוח בהן יד לקנות בהן סחורה שמא יבא המפקיד וכו' הרי דחייב להחזיר מיד כשואל. אבל אותם המעות ודאי אינו חייב להחזיר בדמי אבידה]. ובזה מיושב שפיר הסוגיא דשם לפיכך דר"ט למ"ל כו' ונתקשו התו' הרבה בזה דמאי קשה לר"י יותר מלרבה. והדברים ברורים כמש"כ דלרבה דמיירי באבידה עצמה ניחא. אבל לר"י ע"כ דמיירי בדמי אבידה וא"כ פשיטא. וכמש"כ רה"ג והרי"ף הנ"ל. ומשני דס"ד דגרע מהוציא לצרכו. שהרי אפשר שאינו רוצה ליהנות מהם כלל. ולא יתחייב באחריות. קמ"ל כיון דשרו ליה רבנן כו'. והסוגיא מחוורת כשמלה לשיטת רבינו והראשונים ז"ל דהלכה כר"י. ואדרבה מכאן ראיה להפסק. מדטרח הגמ' לאוקמי הא דרב יוסף כר"נ דוקא:

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה