העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא עז · פירוש א
מצה צריך הסיבה זכר לי"מ הוא. כצ"ל וכן הוא בכת"י:
תרי כסי קמאי בעו הסיבה דקא הוי חירות כו'. בתראי בעו הסיבה דהוי לה חירות. ובכת"י אי' קמאי בעו הסיבה דבההוא שעתא הוינא בני חרי. ופי' דהיינו מתחילים להיות ב"ח. וגם לפי הנו' לפנינו שינה רבינו בלשונו דבקמאי הכוונה דהחירות מתהוה והולך אבל בתראי פי' דהויא מכבר חירות. ובגמרא מבואר הלשון בקמאי איתא בהאי שעתא הוא דקא מתחלא לה חירות. ובבתראי אי' ההוא שעתא דקא הוי חירות. והנה התו' פירשו כל הענין ע"ס הגדה. דבתרי כסי קמאי אומרין ומספרין סדר החירות. ובבתראי כבר אמרו גאולה לפני הסעודה. והכי נראה כונת רשב"ם ד"ה דההיא שעתא משתעי בחירות ע"ש. ומש"ה הקשו התו' על הא דמצה צריכה הסיבה לכ"ע ומתניתין היא לא יאכל עד שיסב. והרי ללישנא קמא מצה דומה לתרי כסי בתראי. ע' בתו' מה שיישבו בכמה סברות. ולי נראה דלא לזה כיון הש"ס. אלא עיקר הסיבה סמכו חז"ל על הא דכתיב בפ' בשלח ויסב אלהים את העם כמבואר בשמות רבה פ"כ ויסב אלהים את העם מכאן אמרו רבותינו אפי' עני שבישראל לא יאכל עד שיסב שכך עשה להן הקב"ה שנ' ויסב אלהים. וזה היה בין גאולת מצרים לקריעת ים סוף ועיקר ד' כוסות נתקנו כנגד ד' לשונות של גאולה דכתיב במצרים כמבואר בדברי רבינו בסמוך וארבע כוסות מה"ת מנלן כנגד ארבע גאולות כו' ואע"ג שיש עוד כמה רמזים מכ"מ הוא העיקר וע"ע מש"כ אות ד' וכ"ה בזוהר פ' אמור וכן הרשב"ם במשנה דריש פ' ע"פ לא הביא אלא זה הטעם. וכ"כ רשב"ם ב"ב ד' נ"ח ב' ד"ה רביעית של תורה דלהכי קרי ליה ש"ת משום דאסמכו לד' כוסות על ד' לשונות של גאולה ע"ש. והנה תרי לישני קמאי והוצאתי והצלתי אתכם מעבודתם היה ביציאת מצרים. ונפטרו מעבודת פרך ומשעבוד דשאר עבודות. אבל תרי לישני בתראי וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים ולקחתי אתכם וגו' היה בקריעת י"ס. שאז ראו היד הגדולה. ואז נעשו לעם ואמרו ה' ימלוך לעולם ועד הם המליכו אותו ית"ש והוא לקחם לעם. ובש"ר פ"ו אמרו ד' לשונות כנגד ד' גזירות שגזר פרעה. ונראה שהן עבודת פרך ומיתת הזכרים ע"י המילדות. והשלכה ליאור. ומניעת התבן. ולא חשב שחיטת הילדים בצרעתו של פרעה שאינו מבואר בכתוב. וכן מבוארים שם בפירוש ג' גזירות בפ' בשלח ריש פ' כ"ו ע"ש וגזירה הד' בפ"ה ע"ש שכ' וזו היא גזירה ד'. והיה לשון שלישי נגד קריעת י"ס והשלכת מצרים לי"ס ג"כ כנגד גזירה שלישית שהיא השלכת ילדי ישראל ליאור. ומעתה פליגי הני תרי לישני אי היה גאולה שלימה מעבדות ביציאת מצרים בשעת אכילת מצה דכתיב ויסב אלהים. והכי משמע בירו' פסחים פ"ה באותו שעה דאכילת פסח אמרו הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה. או עדין היו משועבדים אלא שנפטרו מעבדות פרך לשעה. ועיקר הגאולה היה בקריעת י"ס כדמוכח במגילה ד' י"ד א' ארחב"א אמר ר"י ב"ק ומה מעבדות לחירות אמרו שירה. ופרש"י על הים וזה הפי' עיקר כמש"כ בדרשה דחנוכה סי' כ"ו אות א' בס"ד ולא כהגאון ט"א ז"ל אלמא עדיין היו מוחזקים לעבדים והא דאיתא ברכות ד' ט' הכל מודים כשנגאלו ישראל ממצרים לא נגאלו אלא בערב כו' לאו גאולה מעבדות לחירות קאמר אלא גאולה מצרות מיקרי ג"כ גאולה כפרש"י מגילה ד' י"ז ב' ד"ה אתחלתא דגאולה לענין ברכת גואל ישראל [ואע"ג דבעל עה"ק חלק העבודה פרקי' חולק ע"ז מכ"מ עיקר כפרש"י ותפלת תענית גשמים יוכיח שמאריכין בגאולה כדאיתא בתעמת ד' י"ו ב' בגואל ישראל מאריך. ומקרא מלא הוא המלאך הגואל אותי מכל רע. וע' ב"ר פצ"ו מה פרנסה בכל יום אף גאולה בכ"י פי' משאר צרות]. ואי נימא דהי' אז גאולה שלימה וכתיב באכילת מצה ויסב שהוא גמר הגאולה א"כ תרי כסי בתראי שהוא ג"כ לאחר גאולה בעו הסיבה משא"כ בתרי כסי קמאי שהיה לפני גמר הגאולה א"א ללמוד ממצה. אבל אי נימא דבשעת אכילת מצה לא נגאלו לגמרי וכתיב ויסב א"כ להיפך בתרי קמאי בעו הסיבה שהיה ג"כ אתחלתא וסימן גאולה כאכילת מצה. משא"כ תרי כסי בתראי שהיו לאחר הגאולה ולא מצינו ראי' מקרא דבעו הסיבה. והנה בגמ' אי' בזה"ל ואמרי לה להאי גיסא כו' קמאי לא בעו הסיבה דאכתי עבדים היינו קאמר ומשמע כפי' התו' דמשום דאומרים עבדים היינו בהגדה. אבל לשון רבינו דאכתי עבדים קא אמרינן. יש לפרש שבשעת כסי קמאי אמרינן שעדיין עבדים היינו במצרים אלא שנתרווחנו מהשיעבוד והצרות. ולשונות של גאולה בעבדות אנו אומרים אותם. ומש"ה תרי כוסות שכנגדם לא בעו הסיבה: