אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא עו · פירוש ב

פירוש א

אלא במצה דמינטר ליה מחמוץ לשם מצה. דברים אלו הביא הרא"ש פרק ב' סי' כ"ו והטור סי' תנ"ג. וחסר שם תיבת לשם מצה והוא עיקר הדיוק דפסל רבינו א"י וחשו"ק כדמפרש והולך. ויבואר לפנינו בס"ד. ופירש רבינו זמן השמירה מכי נפלין מיא עלויא. וכ' הטור דס"ל לרבינו שמירה משעת טחינה שקרוב ליפול עליו מים. וע' ב"י שכ' דרבינו ירוחם חולק ופי' משעה שנפלו עליו מים משעת קצירה. ולפי דברי ר"י עיקר מה שחידש רבינו דלא מחויב בשמירה שיהא יודע בברור שלא נפל עליו מים. אלא אי נפל מיא אזי בעי שמירה שלא יתחמץ. ואע"ג שעפ"י דין רשאים לאכלם בפסח אפי' נפל עליה מיא. וכמש"כ הרשב"א בתשובה סי' ק"ב ורדב"ז סי' רפ"ו מטעם חזקה שלא נכנסו מים אלא בשבולין העליונים ואפילו נכנסו שמא לא הספיקו להחמיץ. מכ"מ לאו בכלל משומר הוא אם לא הזדקקו לראות ולשמור שלא יתחמץ. ומש"כ רבינו ירוחם משעת קצירה בא ללמדנו לאפוקי לפני קצירה. דאז אע"ג דאפשר להחמיץ במחובר אם נפל עליהם מים כשהם מבושלים כל צרכן. וכדאיתא בד' ל"ג א' כגון דאחמיץ במחובר. מכ"מ לא שייך מצות שמירה אלא מקצירה ואילך. אבל במחובר אוקמינן אדינא. וכל שמותר לאכול בפסח מטעם חזקה מותר לצאת בהם ידי מצוה. והכי מוכח בגמ' ד' מ' דלרבא דבעי שמיר' לשום מצוה מעיקרא אפילו בעידנא דלא נחית לשמור וקאמר כי מהפכיתו כיפי הפיכו לשום מצוה. מכ"מ לא הזהיר על שמירה דמחובר. וה"נ לדעת רבינו דלא בעינן שמירה אלא משעה שנפל עליו מים. היינו משעת קצירה הוא דבעינן שמור ולא קודם לזה:

והכל יהא לשם מצה דוקא כמבואר בלשון רבינו. וכ"כ רש"י חולין דף ד' א' ד"ה לא בקיאי בשמור. דבעי למיעבד שמור לשם מצה של מצוה עכ"ל. והט"ז סי' ת"ס לא ראה ספרו של רבינו וחלק בין לישה לקודם לה. ואחריו בא בס' חמד משה והקול גם בלישה שלא לשם מצה. וכ"ז אינו. ומה שהביא ראיה מדאי' בריש מס' זבחים דחטאת לשם חולין כשר. וכ' בזה"ל וכן הדין בחטאת ופסח ששחט לשם חולין כשר דאין החולין פוסלין את הקדשים עכ"ל. טעה בתרתי. חדא דמבואר בריש זבחי' ד' ג' הטעם שאין בר מינה לא מחריב בה. ומשום דסתמא לשמה קאי והוי כסתמא. משא"כ בגט אשה אם כתב לשם כותית ג"כ פסול משום דהוי כסתמא. וסתמא לאו לשמה קאי. וה"נ מצה סתמא לאו למצות קיימי. ויותר מזה כ' התוס' ע"ז דף כ"ז דאפי' כתיבת ס"ת ואזכרות סתמן לאו לשמן קאי. שנית. דגם חטאת ששחט לשם חולין דכשר פסק הרמב"ם שאינו עולה לחובה אלא בא נדבה דלא קיי"ל כרבא דמפרש טעם רב דמכשיר חטאת לשם חולין משום דהוי כסתמא. אלא קיי"ל הטעם משום דכתיב ולא יחללו את קדשי בני ישראל. קדשים מחללין קדשים ואין חולין מחללין קדשים. ודוקא חלול הוא דאינו עושה. אבל אינו עולה לחטאת. ומש"ה פסק דפסח ששחט לשם חולין פסול לגמרי. ונימוקו עמו כמש"כ בס"ד בסי' קנ"ד אות ב' ואחר שכן ה"ה במצה דבעינן לשם מצה. אי עבד לשם חול אינו יוצא ידי מצוה:

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה