העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא עד · פירוש יג
אע"ג דשרירין ולא חמיען דאיכא למימר אתיא לאחלופי בדחמעי כ"ה בכת"י. ואולי צ"ל אע"ג דשרירן דלא עיילו בהו מיא איכא למימר אתן לאיחלופי בדחמעי. פי' הני חטי אע"ג דקשין ולא מתחמצין משום שאין המים נכנסין בהם מכ"מ אתי לאחלופי בדמתחמצין. וז"ל בה"ג אע"ג דאקושי חיישינן דילמא בלע להו מיא והוי חמץ כו' משמע דלא משום גזירה אלא דחיישינן לחששה רחוקה דלמא בלעי מיא. והכי נראה פרש"י ד' כ' א' ד"ה חטי קורדנייתא קשות הן ואפ"ה אם באו לחשש חמוץ כגון שנפל עליהם מים אסור עכ"ל. אבל התו' כ' דחטי קורדנייתא הוא חמץ נוקשה. וכ"כ הרמב"ן במלחמת ה' ספ"א. ולפי זה לר"מ אסור מה"ת בפסח. ואפי' לר' יהודה דלית ליה לאו בנוקשה. מכ"מ אסור מאסמכתא דקרא כמש"כ הרמב"ם פ"ה מה' חו"מ דכתיב ושמרתם את המצות שיהא משומר מכל חמוץ. וגם התו' מנחות ד' נ"ד כתבו דאפשר דמה"ת אסור נוקשה לר"י. ומקום הספק הוא משום דבחולין דכ"ג איבעי לן אי חמץ נוקשה לר"י בריה הוא או ספק. ואי נימא דהוי ספק ודאי אסור מה"ת כדין ספק. אלא משום דבמנחות ד' נ"ג א' סתים הש"ס דהוי בריה מדמתקיף ר"ח ודילמא שיאור דר"י לר"י דאינו חמץ ולא מצה. וא"כ יכול להיות שאינו אלא מדרבנן. והעלו התו' דמכל מקום אפשר דמה"ת אסור והיינו מלשון ושמרתם אה"מ כמש"כ הרמב"ם. וכ"ז לסברת התו' דהוי ח"נ. משא"כ לשיטת רבינו ובה"ג ורש"י אינו אלא גזרה או חומרא דרבנן:
והנה בירושלמי אי' רב א' דברי ר"מ המקדש בחמץ משש שעות ולמעלה לא עשה כלום. פי' אע"ג דר"מ לית ליה לאו לפני זמנו מכ"מ אין חוששין לקדושין א"ר הונא ויאות אילו חטי קרטבניות במדבר דילמא טבן אינון במועדא כלום. ופי' בקה"ע משום שאינן ראויין לאכילה שהן ח"נ. ואין מדוקדק דא"כ מאי איריא שאינן ראויין במועדא. הא אפי' בחול אינו ראוי. אלא ה"פ דחטים אלו דגדלים במדבר ואינן נקצרות לעולם ומש"ה יורדים גשמים עליהם אחר שנגמרו ומתחמצין מיהו אילו היו חטים פשוטים כבר היו נרקבין מלחות המים. אבל חטי קורדניתא מחמת קשיותן אין גשמים נבלעין בהם ומ"מ אסרו חכמים ובמועדא לא שוין כלום. ואין חוששין לקדושין. והטעם כמ"ש לרבינו משום גזרה ולבה"ג ורש"י משום חששא ולהתו' משום דהויין חמץ נוקשה. ומזה הביא ר"ה ראיה דה"ה משש שעות ולמעלה לר"מ. ונראה דרבינו וסיעתו לא מצי לפרש הטעם משום נוקשה כתו' ורמב"ן. דהאי מימרא דרב משש שעות ולמעלה. מפרשי שעה ששית בכלל כמבואר בסמוך. דהוי עיקרו דרבנן. והיאך מוכיח רב הונא מחטי קורדנייתא שהוא חמץ נוקשה דאסירי מאסמכתא דקרא וחמור מדרבנן ממש. כמש"כ לעיל סי' נ"ג אות ז' וח' ע"ש. אלא ודאי גם המה אינו אלא משום גזירה או חששה רחוקה ומדרבנן. אבל התו' ורמב"ן לטעמייהו דמפרשי משש שעות ולמעלה לאחר שש. ואסור גם לר"מ מתורת אסמכתא מדכתיב אך ביום הראשון תשביתו. ואע"ג דבאמת ס"ל להירו' שאינו מה"ת וכדאי' שם לר"מ דאך ביום הראשון תן לו שעה א' בי"ד לפני שקיעת החמה. מכ"מ בתורת אסמכתא אסור כמו נוקשה לר"י. וע' תוס' ד' כ"ח ד"ה רש"א דלכ"ע תשביתו משש שעות מה"ת. והכי משמע בד' ט"ו ב' אבל בשבע ד"ה שורפין. ובד' ה' איתא דכ"ע משש שעות ולמעלה אסור מה"ת הא מיהא אסמכתא דקרא אסור לר"מ. ושפיר מוכיח רב הונא דאין חוששין לקדושין מהא דנוקשה בפסח לר"י: