העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא עד · פירוש ד
דילמא איכא גלוסקא יפיפיה כו'. בגמ' איתא שמא ימצא גלוסקא יפיפיה ודעתי' עלויה ומקשי וכי משכחת לה לבטלה כו' מבואר דכל זמן שלא מצא אינו עובר בב"י. דאלת"ה מאי מקשה וכי משכחת לבטלה הא עד שימצאה נמצא עובר בב"י אלא כ"ז שלא מצא א"ע. וכמש"כ הרא"ש דלא יראה משמע במקום הראוי ליראות. וגלוסקא יפיפיה לא חיישינן שימצא במקום הראוי ליראות שהרי בדק ולא מצא. אלא שמא ימצא במקום שא"ר ליראות ואינו עובר עד שימצא. זהו פי' הסוגיא ומש"ה דייק שמא ימצא כו'. אבל רבינו גריס דילמא איכא כו' משמע אפי' עדין אינו רואה ה"ז עובר. וא"כ ק' להבין קושית הגמרא. אבל באמת גם לגי' רבינו אינו עובר כ"ז שלא נזכר עליו מיהו משנזכר ה"ז עובר אע"ג שלא ראה. והיינו דילמא איכא כו' אע"ג שלא ראה אבל נזכר בעינן. ורבינו לטעמיה שהביא ראיה לעיקר דין זה מדתנן היה הולך לשחוט כו' ונזכר שיש חמץ כו' והרי אינו רואה החמץ. והשתא מקשה הש"ס וכי משכח לבטל פי' כשיהא נזכר עלה יבטל. ודעת רבינו אתי שפיר נדעת הרא"ש ג"כ. דכמו דבמקום הראוי ליראות עוברים אע"ג שאינו רואה. ה"נ כשנזכר ויודע מהחמץ כבר הוא ראוי ליראות אבל רש"י ד' ו' ד"ה אפי' מראש השנה נמי כו' סיים וכשראהו עובר עליו משמע דראיה ממש בעינן. וכבר דברו מזה מפרשים אחרונים הרש"ל והרש"א ז"ל: