אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא עג · פירוש י

פירוש ט

או דילמא כיון דכתיב והיה באכלכם מלחם הארץ וכו'. מבואר דעת רבינו דר"א דאמר הסל מצרפן לחלה מה"ת הוא וקרא קדריש וכ"כ הרי"ף פ' א"ע והרמב"ם ה' ביכורים וא"כ מהני אף לקולא כגון עיסה שהיתה שעור בלישה ואח"כ צירפה בסל עם עיסה פחות מכשעור יכול להפריש מקטנה על הגדולה. וכדעת הב"י או"ח סי' תנ"ז. והכי מבואר בתו' ביצה ד' ט' סד"ה גלגל כו' ומיהו אם ירצה דבר קל יעשה מצה אחת ויצרפם כו'. והרי במצה אחת ודאי אין שעור חלה. ובעיסה יש שעור. אלמא דמהני צרוף סל גם לזה. וכ"כ הטור שם דאם יש עיסה שלא היה כשעור ויש עיסות כשעור מהני צרוף סל. וכ"ז דלא כהמנהיג שכתב דצרוף סל אינו אלא להחמיר. אלמא דס"ל דאינו אלא חומרא דרבנן ואולי באמת לריב"ל דאמר בדף מ"ח ובירו' חלה פ"ב דדוקא נושכות אפשר דדוקא משום דדמי ללישה א' החמיר ר"אי דאי מדרשה דקרא מאי אריא נושכות הא לחם כתיב סתמא. אלא ס"ל שהוא מדרבנן. אבל אנן דקיי"ל כר"ח דאפי' כעכין פשיטא דמה"ת הוא. מיהו מדברי רבינו משמע דאפי' לרשב"ג דבעי נושכות הוא מה"ת וה"ק קרא לחם דומיא דעיסה:

והנה בפסחים שם אי' בהא דתנן כיצד מפרישין חלה בטומאה ביו"ט רא"א לא תקרא לה שם עד שתאפה בן בתירא אומר תטיל בצונן קפליג רבי ורי"צ דרבי א' הלכה כר"א ור' יצחק א' הלכה כב"ב. וכ' הרי"ף דהלכה כרבי דהא דר"א מישך שייכי בהך אחריתי דר"א דאמר אף הרודה ונותן לסל הסל מצרפן לחלה וחד טעמא הוא. וכבר פסק שמואל הלכה כר"א דאר"י א"ש הלכה כר"א ואמר ר"ח אפי' כעכין דאין נושכות זו בזו עכ"ל הרי"ף ונתקשו הרא"ש והר"ן בכוונת הרי"ף. ולפי דבריהם כתבו בדעת הרי"ף שאפי' שעור חלה בעי צרוף סל ומש"ה השיגו עליו. ובאמת דבר תימא הוא. ורבינו כ' ג"כ בסמוך וה"ק קרא או בעידן לישה או בעידן לחם. אלמא דאו זה או זה סגי. אבל האמת יורה דרכו של הרי"ף דלא בא כאן אלא לפסוק כר"א לגבי ב"ב. וצריכין אנו להבין עיקר מחלוקותן. והתו' כתבו דכ"ע ס"ל דמהני הטלה בצונן ואם אירע שקרא שם תטיל בצונן לכ"ע. והוסיף הרא"ם דס"ל לר"א שלא יקרא שם אולי לא יזהר יפה בהטלותו לצונן ואוסיף לבאר דודאי הכי דינא דאסור למיעבד מילתא דבעי לתקן אח"כ ואולי לא יתקן. וכמש"כ הבעה"מ ריש מ' חולין. ומקור הדין הוא במ' כלאים פ"ב היתה שדהו זרועה כלאים כו' נטועה ונמלך לזורעה לא יאמר אזרע ואח"כ אשרש אלא משרש ואח"כ זורע. וא"כ מ"ט דב"ב. ואין לומר דס"ל אסור לאפות. א"א לומר כן דכיון דס"ל כר"א שעובר על ב"י מדבעי הטלה לצונן. וא"כ אית ליה הואיל אי בעי מתשל וממילא לשרי לאפות ביו"ט ג"כ משום הואיל. דאע"ג דהסוגיא בד' מ"ה לא הכריע דר"א אית ליה הואיל. כ"ז להס"ד דר"א ס"ל טה"נ ממון ומש"ה ס"ל דעובר בב"י. וא"כ אין ראיה דר"א אית ליה הואיל מהא דס"ל שעוברים על ב"י. אלא מהא דמתיר לאפות ובהא דחי שם שפיר. אבל להפסק דס"ל להרי"ף טה"נ אינו ממון וכדעת הרמב"ם. וע"כ הא דר"א ס"ל שעובר בב"י הוא משום הואיל. והיינו עצם טענתו של הרי"ף לפסוק כרבה דאמרינן הואיל מדר"א דס"ל שעובר עליו בב"י. והר"ן במח"כ לא ירד לס"ד הרי"ף משום דנמשך אחר דעת עצמו ז"ל דס"ל שלהי פ"ב דקידושין טה"נ ממון. וכסבור שגם הרי"ף ס"ל הכי. וליתא. והיינו מש"כ הכ"מ בשם ר"ש המעילי דס"ל להרי"ף כהרמב"ם דטה"נ א"מ. וא"כ כאן דס"ד דהלכה כב"ב ע"כ לא משום דס"ל דאסור לאפות ביו"ט דלית לן הואיל. הא כיון דעובר עליו בב"י וטה"נ א"מ ע"כ אית לן הואיל ומ"ט אסור לאפות. אלא ע"כ טעמא אחרינא הוא. דאסור לאחר ההפרשה משעת מצותה כמו דמצוה להפריש פיאה בשעת קצירה דוקא. ומעשרות בשעת מירוח. ה"נ חלה בשעת שנתחייבה ומקרא מלא הוא. ראשית עריסותיכ' חלה תרימו בשעת עריסה דוקא. וא"כ אין תקנה אלא להטיל בצונן אע"ג דמה"ד אסור לסמוך על התיקון הבא כמש"ה. אבל כיון דא"א באופן אחר הוי כדיעבד. ור"א ס"ל דאע"ג דראוי להקדי' מצות ההפרשה בשעת עריסה שהוא חיוב הראשון מכ"מ בשעת לחם הוא ג"כ זמן החיוב. שהרי אז מצטרף מה"ת וכיון דזמנה ג"כ בשעת לחם ודאי טוב יותר להפריש לאחר שיאפה משיסמוך על התיקון. והיינו שכ' הרי"ף דהא דר"א שייכא בהך אחריתי דר"א דאמ' אף הרודה כו' ומש"ה הוסיף עוד להביא הא דר"ח אפי' כעכין כלומר דמה"ת הוא ולא חומרא בעלמא כמש"כ לעיל. אלא דרשה דקרא. וכיון דאיפסק התם הלכה כר"א ממילא אסור להפריש ולסמוך על התיקון של הטלת צונן. זהו כוונת הרי"ף. ואחר כותבי ראיתי שקדמני בס' קהלת יעקב בזה. והשתא נימא דגם רש"י בד' מ"ח ב' ד"ה א"ל כר"א כו' אלא עושה חררה קטנה אצל גדולה ואופה שתיהן וכשהוא רודה נותן לכלי והוא מצרפן כו' ומשמע דה"ל לרש"י דשעור לישה בעי צרוף סל. והשיגו ע"ז בתו' דמ"ו ד"ה הואיל. ונראה דגם רש"י לא כיון להא. ופשיטא דאפשר לפטור בהקפה בעלמא כמו כל תו"מ שלא הפריש בשעת מירוח מפריש והולך אפילו עבר ולש וכן בפיאה כדאיתא בפרק הגוזל קמא. אלא משום דמכ"מ לא עבד שפיר. שהרי לא הפריש בשעת החיוב להכי כ' שיניחם בכלי שיהיה עוד זמן חיוב אחר. דה"ק קרא או בשעת לישה או בשעת לחם יהיה כשעור. וממילא אז הוי זמן מצוה:

מצטרף בסל מ"ט בסל קא גמרא כו' וכ"ה בכת"י:

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה