העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא עב · פירוש א
אמר ר"ח כגון שייחד לו כלי להלואתו. הרמב"ם לא הביא מימרא זו. וש"מ דס"ל שאין הלכה הכי. והנראה דמתורת הרי"ף למד הכי. דאי' בב"ק פ"א והנשים בכלל הנזק לתשלומין מנה"מ אר"י א"ר וכן תדר"י א"ק איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה. דבי ר"א תני ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם השוה הכתוב אשה לאיש לכל דינין שבתורה וקעביד הש"ס צריכותא דאי אשמועינן קמייתא ה"א התם הוא דחס רחמנא עלה כי היכי דתהוי לה כפרה אבל דינין איש דבר משא ומתן הוא אין אשה לא כו'. והרי"ף שם הביא על הנשים בכלל הנזק מנה"מ א"ק איש או אשה כי יעשו כו' ולכאורה תמוה. חדא למאי הביא הרי"ף דרשה דקרא שאין זה דרכו בזה הספר הק'. ותו יותר היה לו להביא קרא דואלה המשפטי' דבדינין משתעי ולא בכפרה. אלא בא ללמדינו דגם מהאי קרא לחוד אפשר ללמוד דינין ג"כ וכדתני' בספרי פ' נשא דמהאי קרא למדנו דהשוה הכתוב אשה לאיש לדיני עונשים וממונות שבתורה. ובאמת לכאורה אינו מובן צריכותא דגמרא. שהרי זאת הפרשה איש או אשה בגזל הגר כתיב דמשלם קרן וחומש לבעלים ובגר לכהנים וקרבן למזבח. ונהי דמהתשלומין אין ראיה לשאר דיני ממונות. דכיון שנשבע לשקר גוף התשלומין אשם קריה רחמנא כדאיתא שם דף ק"י ב' מכ"מ הרי אין אדם מתחייב אשם גזילות אלא כשנשבע מחיוב לפטור כדתנן שלהי מס' שבועות ואי אשה אינה בד"מ אין עליה עיקר חיוב פרשה זו. הרי מוכח מזה דאשה שוה לאיש בדיני ממונות שבתורה. וצ"ל דמגזל ודאי אין ראיה דאפילו נימא דאשה ה"ה כקטן שאינו בד"מ. מכ"מ כשהגזל בעין אי' בב"ק ד' קי"ב תנוק שתקף בעבדיו וירד לתוך שדה חבירו אין אומרים נמתין עד שיגדיל כו'. וה"ה במטלטלין כמש"כ הטור ח"מ סי' ק"י סי"ד. וא"כ אין ראיה דאשה ישנה בד"מ ומהא דהוזקקה לשבועה ודאי אין ראיה דאפי' בקפץ ונשבע חייבים אשם גזילות כדאיתא שם ד' ק"ו א' כאן בקפץ ונשבע. איברא כ"ז אינו אלא בגזל ממש. אבל הרי בפרשה דגזל הגר כתיב מכל חטאת האדם וגו'. ונכלל בזה כל הפרטים דכתיב בסדר ויקרא פ' אשם גזלות וכתיב שמה או בתשומת יד או עשק את עמיתו. דהני מילי אינן בעין. ומכ"מ אשה חייבת בהן הרי יש ללמוד דאשה ישנה בד"מ. וצ"ל דהסוגיא ס"ל כרב חסדא שאין חייבין עליהם אלא בשייחד כלי להלואתו וה"ז דומה לפקדון וגזל. ומעתה שפיר הביא הרי"ף דרשה דאיש או אשה וכהספרי ללמדינו דלא קיי"ל כר"ח. וכבר הביאו האחרונים ז"ל מדר' יוחנן בשבועות ד' ל"ז ב' הכופר בממון שיש עליו עדים חייב שטר פטור. וע"כ בשלא ייחד כלי מיירי דאי בייחד אפי' בשטר חייב וכדאי' שם ד' ל"ב ב' לענין כתובה דאי תפישא מטלטלי לא הוי כשעבוד קרקעות אלא בלא ייחד כלי להלואה זו מיירי. ומכ"מ אין עליו שטר חייב והרי מבואר דר"י לית ליה דר"ח. ועוד הוספתי להוכיח מדאי' במכות ד' ט"ז א' על הא דאר"י אין לנו שיהא לוקה בל"ת שיש בו קום עשה אלא זאת ועוד אחרת ומקשה והאיכא גזל כו'. ומשכחת לה בטלו ול"ב קיימו ול"ק כששרף הגזל ומשני כיון דחייב בתשלומין אין לוקה ומשלם וכתבו התו' דא"א לפרש משום דכדי רשעתו כתיב רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו שתי רשעיות. דא"כ ילקה ולא ישלם כדאיתא בכתובות ד' ל"ב. אלא ה"פ דלהכי אינו לוקה הואיל ומיפטר בתשלומין. פי' והוי ניתוק לעשה דתשלומין. והרי לר"ח לא מצינו עשה דוהשיב את הגזילה אלא בגזל בעין או בייחד כלי להלואתו וכדומה דהוי בעין. אבל כשנשרף בטל מ"ע דהשבה. אע"ג דב"ד מוציאין מידו כמו כל חוב מכ"מ מ"ע דוהשיב דכתיבא בהאי פרשה דקרבן ליתא. ולזה כוונו התו' ב"מ ד' ס"א א' ד"ה לעבור במש"כ דבכובש ש"ש ליכא ניתוק לעשה. ותמה במהרש"א מדכתיב והשיב את העושק. אבל הכוונה משום דהתם רבא קאמר והוא ס"ל כר"ח דבעי ייחד לו כלי לעושקו. וא"כ סתמא דסוגיא דמכות דלא כר"ח. כ"ז העליתי לדעת הרי"ף ורמב"ם ז"ל. נחזור לדעת רבינו שפסק כר"ח דרבא קאי כותיה בב"מ ד' מ"ח וסוגי' דמכות אתי אליבא דר' יוחנן שאמר אנו אין לנו כו' וכבר כתבנו דר"י ודאי לית ליה דר"ח. ועוד י"ל דמפרש משום דתרווייהו לא עבדינן ממון ומלקות דכדי רשעתו כתיב. ומה שהקשו התו' מהא דאי' בכתובות דממון ומלקות מילקי לקי וממונא לא משלם י"ל דדוקא ממונא הכתובה בתורה. ר"ל שלא מצד השכל מחויב אלא מגזירת הכתוב. וכיון דאיכא מלקות ליכא תו ממון. אבל גזל והשבת העבוט ממונא ממש הוא ומשלם וממילא לא לקי וע' תוס' קדושין ד' י"ג ב' שפירשו הכי ענין מלוה הכתובה בתורה. ומה שהקשו התו' מכות עוד מהא דמשכונו של הגר ומת הגר ופטור מתשלומין דאין שם שתי רשעיות. י"ל דכיון דנתחייב לשלם אף ע"ג שאח"כ נפטר דומה לשילם. וכמו שאמר הנגזל התקבלתי. ומכ"מ כבר נפטר ממלקות. וע' מש"כ להלן סי' קנ"ז אות ב' בס"ד: