אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא עא · פירוש א

שאילתא עא

אי נמי משכיה ואפיק מרשותיה דמריה. בכתובות ד' ל"א פליגי ר"א ורבינא. ר"א ס"ל דאין גנב חייב באונסין עד דאייתי ברשותיה דומיא דהגבהה. ורבינא ס"ל דבהוציאה מרשות בעלים לחוד חייב. ורבינו שכתב ואפיק מרשותיה דמריה כרבינא אתי. וכ"כ בנימוק"י על משנה דמרובה דתנן הגביהו או שהוציאו מרשות בעלים ומת חייב. משנתינו משמע דכיון שהוציאו מרשות בעלים חייב אפי' הוציאו לרה"ר כו'. ואין הכונה שבא הנמוק"י להכריע ממשנתינו כרבינא. דאי אפשר לומר כן דא"כ ליקשי הגמ' על רב אחא. אלא כך ר"ל הנימו"קי בזה דאע"ג דמחלוקת אמוראי הוא ר"א ורבינא. מכ"מ מדכתב הרי"ף המשנה כצורתה ולא פי' מידי ש"מ דכרבינא ס"ל שהרי לשון הוציאו מרשות בעלים משמע אפי' לרה"ר והוא דעת הרמב"ם ה' גניבה פ"ג ה"ב שכ' או שגנב כיס בשבת והיה מגררו עד שהוציאו מרשות בעלים שהוא רה"י לרה"ר ואבדו שם כו'. וה"ז אוקימתא דרבינא. ולא כהטור סי' שנ"א שהביא אוקימתא דר"א שצירף ידו למטה משלשה. אבל הרמב"ם וש"ע ס"ל כרבינא וכמש"כ התו' כתובות שם ד"ה וברה"ר. דרבינא מודה לענין קניה דמשיכה לא קניה ברה"ר. ורק להתחייב באונסין פליג. והתו' ב"ק ד' ע"ט א' ד"ה או הוכיחו דא"א לחלק בין קנין לאונסין מדתניא אין לי אלא ידו גגו חצירו וקרפיפו מנין כו' אלמא דבעינן מקום קנין כמו דתני' בגט הכי ונתן בידה אין לי אלא ידה גגה חצירה קרפיפה מנין כו'. וע"כ רבינא ס"ל דבקנין ג"כ לא בעינן סימטא למשיכה. וכיון דקיי"ל דמשיכה ברה"ר אינו קונה וממילא אין הלכה כרבינא. אבל הוכחה זו אינה אלא למה שפירשו בב"ק ד' ס"ה דמיירי ברייתא זו שהכישה במקל מחצירו של בעה"ב ונכנסה לחצירו כו' א"כ הוי משיכה ואפ"ה דוקא כשהכניסה לחצירו נתחייב. ולא כשהיתה ברה"ר אע"ג שמשך בה. אבל אין מוכרח דאפשר לפרש שנכנסה מעצמה או אחר הכניסה לשם. והוא תקפה שם בחצירו. אבל אי משכה נתחייב אפי' ברה"ר. עוד הביא הריצב"א בכתובות שם ראיה שאין לחלק בין קנין לאונסין. מדתנן בב"ק שם בסיפא דמשנה הנ"ל נתנו לבכורות בנו או לבע"ח ולש"ח כו' הגביהו או שהוציאו מרשות בעלים ומת חייב וכפי' ראשון שברש"י דמיירי בבעלים שנתנו. ולענין קנין איירי הרי דהוציאו מרשות בעלים בשני הבבות בשוה. וכ"כ בפי' המשניות להרמב"ם ז"ל בב"ק בזה"ל. פי' דבעינן שיבוא דבר הגנוב לרשותו. ויקנה אותו באחד מדרכי הקניות כו'. והא דפשיטא להו דסיפא לענין קנין איירי היינו משום דאי' בסוגיא דב"ק שם בעי אמימר תקנו משיכה בשומרין או לא אמר רב יימר ת"ש נתנו לבכורות בנו או לבע"ח או לש"ח כו' מאי לאו שומר ש"מ תקנו משיכה בשומרין. והכי מסיק רב אשי. ומפרש בפי' המשניות שם הא דתקנו משיכה בשומרין לענין חיוב שומרין דלא כהתו'. ופשוט ממשנתינו דמיירי בחיוב שומר שקבל מבעלים. וה"ז כמו לענין קנין. וקתני שהוציאו מרשות בעלים כמו לענין חיוב גנב ברישא. אלמא דחדא מילתא היא והיא כהוכחת הריצב"א. אבל הרמב"ם בחיבורו חזר בו. וס"ל דכל סוגיא זו אינה הלכה ורב אשי שמוכיח ממשנתינו דתקנו משיכה בשומרין הוא דס"ל כרב אחא. אבל אנן דקיי"ל כרבינא. וגם קיי"ל דמשיכה ברה"ר אינו קונה. סיפא מתפרש ג"כ דלא כרב אשי אלא בשומר שקבל מהגנב. וכמש"כ הרמב"ם ה' גניבה פרק ב' דשומר שהוציא בצווי הגנב חייב השומר. וא"כ מפרש סיפא ג"כ בגנב ולחיוב אונסין. וא"כ באמת אזדא ההוכחה ממשנתינו דתקנו משיכה בשומרין. ומש"ה פליגי בזה בב"מ ד' צ"ט. אלא דמכ"מ קיי"ל הכי משום דתניא נמי הכי כו'. אבל משנתינו לענין חיוב גנב או באי במקומו באונסין מיירי ומיושב בזה ק' הראב"ד בהשגות מהא דיש משיכה בשומרין אלמא דלא בגנב איירי משנתינו. והה"מ נדחק לפרש הא דיש משיכה בשומרין בא"א. אבל העיקר דסוגין אזדא כרב אחא ואנן קיי"ל כרבינא. ודעת רבינו מכרעת דהכי קיי"ל. ויש עוד להביא ראיה לזה הפסק. מדתני' בתוספתא פ' מרובה והובא בתו' ב"ק שם נתנו לפדיון בנו או לבע"ח ולכתובת אשה לא עשה כלום. הגביה ונתנו לפ"ב כו' מה שעשה עשוי ולענין קנין דכהן ובע"ח מיירי. ולא קתני שהוציאו מרשות בעלים כמו במשנה. היינו משום דבמשנתינו מיירי לחיוב אונסין. ובברייתא מיירי לקנין. וא"כ יש ראיה לפסק רבינו וסיעתו דהוציאו מרשות בעלים היינו לרה"ר. דאי כרב אחא דפי' הוציאו מרשות בעלים דמשנתינו דומיא דהגבהה דברשות הגנב מיירי ליתני נמי בתוספתא הכי. ועוד ראיה מסוגית הש"ס ב"ב ד' פ"ו א' והרי כיס דבר הגבהה הוא ואפ"ה קני במשיכה. ואליבא דרבינא קאי כמש"כ התוס' שם. וע"ע חי' רמב"ן מ' שבת המכונה אוצר נחמד ד' צ"א ב' שכ' דסוגיא דהתם ג"כ סתמא כרבינא:

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה