העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא סט · פירוש ב
ותניא מנין שאם אתה יודע כו'. רבינו מפרש ברייתא זו לכל עדות אפי' בממון. וכ"כ הרמב"ם בסה"מ מל"ת רצ"ז בזה"ל וכבר אמרו שמי שכובש עדות תכללהו ג"כ זאת האזהרה. כי הוא רואה ממון חבירו והוא יכול להחזירו אליו באמרו האמת. וכבר בא בזה הענין ג"כ אם לא יגיד ונשא עונו. ולשון ספרא מנין שאם אתה יודע לו עדות כו' עכ"ל. וכ"כ בס' החינוך. ולפי זה ה"ה להיפך דאזהרת אם לא יגיד ונ"ע קאי ג"כ על כל עדות שבעולם. כמו שמוזהרין על ל"ת דלא תעמוד וגו' וכ"כ באמת בסה"מ מ"ע קצ"ה שצוונו להעיד בב"ד בכל מה שנדעהו בין מי שיהי' בו מיתתו מי שהעדות עליו או הצלתו או הפסד ממונו. והנה הביאו ראיה על חיוב הגדת העדות מאמרו ית"ש והוא עד או ראה או ידע והעובר על מ"ע ויכבוש עדותו ענשו גדול והוא אמרו אם לא יגיד ונ"ע וזה דבר כללי. ואם היתה העדות שכבש אותה עדות ממון וכחש בה. ונשבע על שקר חייב קרבן עולה ויורד כו' עכ"ל. מבואר דמ"ע זו קאי על כל מיני עדות. זולת הקרבן אינו אלא בד"מ. ומשנה מפורשת היא בסנהדרין פ"ד שמא תאמרו מה לנו לצרה הזאת כבר נאמר אם לא יגיד ונשא עונו. והיה נראה דלפי זה ה"ה לא תבעו בד"מ עובר על אם לא יגיד ונ"ע. וכמו בשאר מיני עדיות. וכ"כ בס' משכנות יעקב ח' ח"מ דלפי ברייתא דת"כ מוזהרים אפי' לא תבעו. ולכאורה ראיה מסוגיא דר"פ הכונס דמקשה על הא דתניא היודע עדות לחבירו ואינו מעיד חייב בד"ש. פשיטא דאורייתא היא ומשני בעד אחד. ולישני בלא תבעו ומרווח יותר. דעד א' הוא במחלוקת בדבר הגורם לממון אי כממון דמי ובאזהרה. ג"כ קאי. אלא מוכח דאפי' לא תבעו מוזהר משום אם לא יגיד וכמו כן בל"ת דלא תעמוד על דם רעך. והכי משמע דעת רבינו ג"כ שהרי לא הזכיר תבעו כלל. אבל הרמב"ם בה' עדות וכן הטור וש"ע ח"מ סי' כ"ח כתבו שאין עוברים משום אם לא יגיד אלא כשתבעו בד"מ. וכמו לענין קרבן כמש"כ הב"י וכ"מ ע"ש וכן החינוך שכ' עה"פ אם לא יגיד דכולל כל מיני עדות. ומכל מקום הצריך בד"מ שיתבעם בב"ד. וצ"ל דס"ל דלהכי איתקוש אם לא יגיד ונשא עונו להקרבן. דבד"מ אינו עובר בלא שבועה משום אזהרה אלא באופן שמתחייב קרבן כשנשבע. והא דלא משני בר"פ הכונס בלא תבעו לק"מ דפשיטא להש"ס דא"כ אפי' מדיני שמים פטור. ומכאן הוכיחו העור וש"ע שם דאפי' לצאת ידי שמים בעי שיתבענו בב"ד. ולכאורה תמוה. הא לא נתמעט מדרשה דאם לא יגיד אלא מאזהרה דמ"ע. אבל לצאת י"ש מנלן דפטור. והרי זה דומה כמו השבת אבידה. אלא כמש"כ שהוכיחו מדלא משני הכי ש"מ שאינו בכלל השבת אבדה גם כן וכמש"כ הנמוק"י בשם הרא"ה דלילך להעיד אינו אלא גמ"ח ומש"ה בעינן קרא בפ"ע דאם לא יגיד ולא נכלל באזהרה דהשבת אבידה. והא דאי' בשבועות ד' ל' דזקן ואינו לפי כבודו פטור אפי' כשתבעו. לא משום דהעדאת עדות בכלל השבת אבידה. אלא משום דנ"ל ממונא מממונא. וע' מס' ברכו' רפ"ג. והא דלא משני בב"ק שם דמיירי בעדות קרקע או בקנס דליכא חיוב שבועה. לק"מ דא"כ הוי כד"נ ושארי דברים דלעולם מוזהרים באם לא יגיד ונ"ע. ורק בד"מ דבר קרבן אמעוט דהיכא שאין שם קרבן אינו מוזהר ג"כ. ועדין צ"ע שלא הזכיר הרמב"ם בה' עדות שהכובש עדותו בד"מ עובר גם משום לא תעמוד על דם רעך כמש"כ בסה"מ והמקום יאיר עיני לעמוד ע"ד הרמב"ם ז"ל: