אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא סח · פירוש כא

פירוש כ

ודאי אייתי עורב בישרא ושדא כו'. משמע דרבינו פוסק בשר שנתעלם מן העין מותר דלמ"ד אסור אוקי לה בנמצא ביד א"י כדאיתא בחולין ד' צ"ה אבל קש' לומר כן דהא הה"מ פ"ח מה' מ"א כ' בשם הגאונים דס"ל כרב דבשר שנתעלם מה"ע אסור. וכ"כ הרשב"א בס' תה"ב בית ד' סוף שער ב' וכשיטת הרי"ף והרמב"ם ז"ל. ותו הא עיקר פסקא דרש"י והמאור דבשר שנמה"ע מותר אינו אלא דלא חיישינן לעורבא אבל אי חזינן דאתי' עורב פשיטא דאסור וכך איתא בב"מ שם בעובדא דדיה וכמש"כ הר"ן פ' גה"נ וא"כ רבינו דמפרש ודאי אייתי עורב בשרא כו' קשה טובא לומר שמיקל עוד יותר. אלא צ"ל דרבינו דינא קאמר דמן הדין אפי' באייתי עורב שרי וכמש"כ הרמב"ם שם הי"ב דלפי ד"ת שרי בין בנמצא בשוק ביו בנמצא ביד א"י. אבל לחומרא דרב אסור אפי' נמצא ביד א"י. וכבר תמהו על הרמב"ם דמנלי' דרב אסר אפי' נמצא ביד א"י דלא כסוגין דחולין. וגם הרי"ף שהביא ישוב הש"ס בנמצא ביד א"י ומשמע דפוסק הכא דשרי והה"מ כ' דפסק כהירוש'. ותמה בפלתי ע"ז היאך עקר סוגיא דתלמודין בשביל הירושלמי. אבל יש להוכיח דעת רבינו הכי דלמאי נקיט דין דפריש מרובא פריש באייתי עורב ושלא למעשה וכד"ת. ולנקוט בנמצא ביד גוי. אלא ס"ל דמצד חומרא דרב לעולם אסור וא"א לישב הברייתא בנמצא הלך אחר הרוב אלא במן הדין וא"כ אפילו אייתי עורב שרי והא שיישב הש"ס בנמצא ביד גוי ע' פלתי סימן ס"ג וסי' ק"י סק"ט. ואנא אמינא דודאי להס"ד דרב דינא קאמר ור"ל דכיון שנמצא שלא במקומן הראויה דהיינו שנפל חיישינן גם לדבר הרחוק כמו בהא דחייש רב הונא לשני שווירי בסוגיא דב"מ ד' י"ח ואע"ג שלא ידענו סביבותינו שוירי אחרת וע"פ רוב הבא משוירי דידוע וסמוך לפנינו מכ"מ כיון דנפל חיישינן וכמש"כ התו' סד"ה חיישינן. ולא משום דאתרע שטרא כהא דדף י"ב דהני שטרא ריעי וחיישינן למזוייף וכדומה דהא לא שייך בגט שנמצא דודאי כשר הוא אלא דלא ידעינן אם שלו הוא. וע"כ כונת התו' ד' י"ח דכיון שנפל ונמצא שלא במקומו הראוי לו. יש לחוש לכל דבר וכיוצא בזה כ' התוס' מס' ע"ג ד' ל' ד"ה פי תאנה ע"ש. והיא היא סברת רבא חולין ד' ט' דחוששין גם באיסורין שמא במקום נקב נקב דכיון שנולד ריעותא יש לחוש לכ"ד. וכמש"כ בארוכה בביאור סוגיא זו בסי' קס"ז אות ט"ו. ה"נ היה סברת רב הונא בגט שנפל לחוש לשני שוירי. וכ"ת א"כ מאי ראיה הביא אביי ביבמות דף קט"ו בסוגיא דיצחק ר"ג שבא מקורטבא לאספמיא ושכיב. דחיישינן לתרי קורטבא מהא גיטא דאירכס. ודילמא שאני גיטא דאירכס שנפל. הא ל"ק דאדם שמת שלא במקומו ג"כ דמי לנפל וכמש"כ בחי' רמב"ן גיטין פ"ג ובמלחמות יבמות פרק האשה שלום. וז"ל ואביי השיב לא דמי דהכא כיון שנפל אתרע ליה ואיכא למיחש לעלמא כו' עכ"ל כ"ז הי' ס"ד בסוגי' דבשר שנתעלם מן העין דרב דינא קאמר ובנפל דוקא. אבל נמצא ביד א"י שרי דמקומו הראוי לו הוא. שדרך א"י לקנות בשר במקולין. אבל להמסקנא שמביא הגמ' דרב משום עובדא דהוה הוא דאסר וחומרא בעלמא הוא. כמש"כ התוס' ד"ה אמר רב לשיטתם ז"ל אבל עפ"י ד"ת שרי אפי' נמצא בשוק משום דאזלי בתר קרוב מה"ת והכא לא שכיח רוב יותר מקרוב דניזל בתר רוב כמבואר להלן אות כ"ו שהרי לא שכיחי דלישקלי עורבים מרובא דעלמא להכא. וא"כ דהא דרב דאסר הבשר אינו אלא משום חומרא אפי' נמצא ביד א"י אסור. וכיוצא בזה איתא בירושלמי גיטין פ"ג ויבמות פ' בתרא ר' עזרא בעי קומי ר' מנא למה הוא פסול אני אומר אחר היה שם והיה שמו כשמו. הגע עצמך שבדקו כל אותו מקום ולא מצאו שמו כשמו. אלא משום חומר הוא בעריות [פי' משום הכי חוששין שמא הגט מעיר אחרת שאינה ידוע לנו] והא תנינן הלכו ולא מצאו אדם שם והלכו והשיאו את אשתו כו' א"ל ר' מנא כן א"ר שמואל בר"א האיש הזה כו'. הרי שהקשה על הא דחייש לשני מקומות ששמותיהן שוות ממשנה דא' העיד בראש ההר שפלוני ב"פ ממ"פ מת. ולא חששו שמא שני פלוני ב"פ ומקום פלוני בזה השם. ולא נחית לחלק דבגט שנפל חיישינן משא"כ כאן שאחד העיד שפלוני מת במקומו ואין לחוש לשני שוירי. אלא ודאי כיון שאמר חומר הוא בעריות שוב אין נ"מ בדבר. וה"נ אחר דמסקינן דרב משום חומרא אשר בשר שנתעלם מה"ע. שוב אין נ"מ בדבר ואפי' נמצא ביד א"י אסור:

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה