העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא סז · פירוש כט
מכן שס"ת כו' לשום ס"ת. מדכתיב ספר התורה משמע שיהא עשוי הספר וזהו הקלף לשם ס"ת. וכדרשינן במכילתא יתרו פי"א מזבח אדמה תעשה לי מזבח מיוחד לי שלא תעשהו לשום אחר. וכשם שלומדים ממזבח לשאר כלי שרת כדתני' בתוספתא דמגילה פרק ב' כלים שנעשו מתחילה להדיוט אין עושין אותן לגבוה. אבנים וקורות שנחצבו מתחילה להדיוט אין בונין אותם בהר הבית. ה"נ למדין כתיבה לשמה מעיבוד לשמה. וזהו בס"ת. ונביאים כתובים ומגילה נ"ל מס"ת. דבעינן עיבוד לשמה. וכ"כ בכלבו ה' פורים בשמו של רבינו. ועפ"י דברי רבינו נהיר לן ליישב פיסקא דהלכה עמומה זו שלא מצאו רבותינו הראשונים ז"ל ליישב קו' התו' בסנהדרין ד' מ"ז ומנחות ד' מ"ב על פרש"י ורי"ף ורמב"ם שפסקו כחכמים דרשב"ג דלא בעינן בבתים של תפילין עיבוד לשמה משום דרבא כוותייהו אזיל דהזמנה לאו מילתא הוא. והרי בגיטין ד' נ"ד הלכה רווחת דס"ת שלא עיבד הגווילין לשמה פסולה. והישוב המפורסם שהביא המג"א סי' ל"ב ס"ק נ"א לחלק בין עור כתיבה שהוא גוף הקדושה לבתים. כבר דחו מהתו' מנחות שם דשין של תפילין ג"כ עיקר קדושה יש בה. וכן הקשה הרמב"ן במלחמת ה' סוכה פ"א. וכבר ביארתי בס"ד בפ' שלח סי' קכ"ו אות ז' ובפ' פנחס דלפי נוסחת רבינו בסוגי' דסנהדרין בהזמנה מילתא וגריס טעמא דרבא דיליף מת מע"ג של ישראל. מבואר דאפי' בגוף הקדושה הזמנה לאו מילתא היא ועור שיעבדו לסת"מ רשאי לכתוב עליו גט וכ"ד. ורבותינו בעלי התו' יצאו בשיטה אחרת בגוף הסוגיא דלרבא בעינן עיבוד לשמה והלכה כרשב"ג. אבל אנן דברי הראשונים ז"ל נקטינן דרבא כת"ק קאי. והרמב"ן כ' דס"ת שאני דכתיב כתבו לכם. ותפילין ומזוזות לא נ"ל מס"ת וה"ה דלא בעינן לשמה. והיינו דפליגי רשב"ג וחכמים בבתים ש"ת. ובירו' יומא פ"א דכמ"כ פליגי במזוזה. וס"ל לרמב"ן דה"ה דפליגי בקלף פרשיות ש"ת. וה"ה דלא בעינן כתיבה לשמה לחכמים. והביא ראי' מהא דגרסי ראשונים במנחות שם דתפו"מ ניקחין שלא מן המומחה. ועפר אני תחת כפות רגלי הרמב"ן ז"ל ובזה דבריו תמוהין ביותר. שהרי אזכרות לכ"ע בעינן לשמה דלא גרע מפ' סוטה דהשם שנכתב שלא בקדושה פסול. וא"כ אמאי ניקחים שלא מן המומחה. אלא ודאי לא חיישינן שמא לא נכתב לשמה. ובעניי לא מצאתי חבר להרמב"ן ז"ל שיאמר דתו"מ לא בעינן כתיבה לשמה. ואפי' הרמב"ם דס"ל דמזוזה לא בעינן עיבוד לשמה כדאי' בירו' הנ"ל. מכ"מ מודה בכתיבה כמבואר בפ"א מה' תפילין הט"ו הכותב ס"ת או תפילין או מזוזה ובשעת כתיבה לא הי' לו כוונה כו' וע"כ או משום דנפקא לן כתיבה מגט ע' תו' מנחות שם ד"ה כתנאי. או מצד הסברא ע' מש"כ בס"ד בביאור הספרי נשא פי' י"ו עכ"פ אזיל דברי הרמב"ן שכ' דעיבוד לשמה מכתיבה הוא דנ"ל. ובחי' רמב"ן גיטין פ' הניזקין כ' בא"א וזהו תורף דבריו דכתיבה לשמה גמירי לה בכולהו. והא דפליגי רשב"ג וחכמים בעיבוד לא תלי' בהזמנה. שא"כ מ"ט דס"ת. אלא פליגי בסברא ופי' סוגי' דסנהדרין בא"א והא דס"ת לכ"ע בעיא לשמה משום דבעינן למען יעמדו ימים רבים וע"י עבוד לשמה יהי' עבוד משובח ביותר. וכל עין רואה הדוחק הזה. והא מיהא פשיטא לרמב"ן דתפילין ומזוזות שוין ולא כס"ת. ודלא כהרמב"ם דפסק בתפילין דבעינן עבוד לשמה כס"ת ובמזוזה לא בעי לשמה. אבל באורו של רבינו ראינו אור פסק הרי"ף ורמב"ם ז"ל. דודאי מצד הסברא כיון דהזמנה ל"מ היא אפי' ס"ת לא בעינן לשמה. אבל בס"ת נ"ל מדכתיב ספר התורה לשם תורה. ותפילין נ"ל מס"ת מדכתיב למען תהי' תורת ה' בפיך ואיתקש תורה ותפילין להדדי. אבל בתים ש"ת דלא בעינן ספר שיהי' מקלף או גויל. אלמא דלא דמיין לס"ת ה"ה דלא בעי' לשמה למ"ד הזמנה ל"מ היא. וה"ה דפליגי במזוזה כמש"כ. והלכה כחכמים. ודע דמחלוקת זו אם תפילין דומה לס"ת או למזוזה מסוים הוא בדברי הגאונים בענין אחר. דרמב"ן בחי' גיטין ד' ו' הקשה על הא דקיי"ל מזוזה צריכה שרטוט הל"מ ותפילין א"צ שרטוט ואמאי לא ניליף תפילין מס"ת דצריך שרטוט כפרש"י מגילה פ"א. ויישב דמדהוי הלכה במזוזה דצריך שרטוט ש"מ תפילין אצ"ש. שאין לומר כש"כ תפילין דחמיר ממזוזה. דא"כ לשתוק מהלכה במזוזה וניליף הכל מס"ת. עוד כ' בשם תשובות הגאונים לרב נטרונאי גאון ז"ל דמן הדין תפילין ומזוזות שמצוותן לכורכן ולקובען בקמיע ולא לקרות בהם כל עיקר כספרים מש"ה מזוזה ניתנה הלכה דצריך שרטוט ותפילין בדינם הם עומדים [והא ל"ק נילף ק"ו ממזוזה. דהא אין למדין ק"ו מהלכה כדאי' פר"א דמילה] ולכאורה ישוב הגאון אינו מרווח כ"כ. שהרי בעינן בהו שיהו מבהמה טהורה משום מן המותר בפיך כדאי' פ' שמונה שרצים. והרי פ' סוטה אי' בירו' פ"ב דסוטה דלא חיישינן לטהורה משום שלא ניתן לקרות. אלמא דתפו"מ מיקרי ניתן לקרות. וע"כ צריך לחלק בדבר. איברא לכאורה ישוב הרמב"ן מרווח יותר. אבל לטעמייהו אזלי. דהרמב"ן ס"ל דתו"מ שוין ללמוד מס"ת ושפיר קאמר אי איתא דתפילין צ"ש כס"ת נשתוק ונילף כולהי מס"ת. אבל דעת הגאונים כמש"כ דדוק' תפילין יש ללמוד מס"ת ולא מזוזה א"כ הק"ל נילף תפילין מס"ת ומזוזה בעי' הל"מ. מש"ה בא הגאון מטעם אחר דתפילין מצד הסברא א"א ללמוד בהא מס"ת. והרי פסק הרמב"ם ז"ל נהיר לן ומרווח. מכ"מ הרי הוא חולק עם רבינו במגילה. דרבינו למד קדושת מגילה מכתובים. והכל בעי לשמה. פי' כ"ד דכתיב ספר. וכ"כ הרמב"ן בלקוטיו משמו ש"ר דמגילה בעי עבוד לשמה. והרמב"ם כתב בה' מגילה דלא בעינן לשמה. ונראה דיליף ממזוזה דמבואר בירו' דיומא הנ"ל דלא ילפינן מס"ת. והרי גם במזוזה בעינן ספר א' כדאי' במנחות ד' ל"ג דמזוזה שכתבה על שני דפי' פסולה. וכ' הרמב"ן בחי' גיטין ד' כ' בשם התו' דהוא מג"ש דכתיבה כתיבה דבעינן ספר א' ולא שנים ושלשה ספרים. ור"ל אע"ג דבס"ת כשר הרבה דפין. היינו משום דספר גדול כזה דרכו להיות על הרבה דפין וכולם ספר א'. משא"כ ספר קטן כמזוזה אין דרכו לכתוב על שני דפין ומש"ה אי כתב מזוזה על שני דפין נראה כשני ספרים וכן בפ' סוטה כדאי' בסוטה ד' י"ח [ובאמת אפשר ליישב מזה הטעם תמיהת התו' על פרש"י דשני דפין אפי' מעור א' פסול מהא דגט דכשר. דאפשר דגט יהי' גדול עפ"י תנאים הבאי' אחר התורף. ודרכו לכתוב ספר א' כמוהו על שני דפין משא"כ מזוזה ופ' סוטה והכל תלוי בדרך ספר כזה. וכמו לענין שופר מקרן פרה דהוי כשני שופרות משום שאין דרכו בכך. ונראה כשנים. ועפי"ז נראה פיסקא המרווחת בסדרי גיטין של אחרונים דבעינן שיהא הגט מעורה וכ' בס"ג מהר"י מינץ סי' צ"ג דנ"ל מהא דאי' בגיטין ד' כ' ל"צ דמעורה ש"מ בעינן שיהא מעורה. והגאונים שבאו אחריהם ז"ל שערו שער. דהתם אך באומר הנייר שלי מיירי ותו הקשו מגט שבא על שני דפין דכשר וגם כי לא נזכר בראשונים ז"ל. אבל נראה דמפרשים הסוגי' ותיפוק לן דספר א' א"ר ולא שנים ושלשה ספרים. ולא משום שאמר והנייר שלי. אלא משום דע"כ א"א לומר הנייר שלי בגליון הבא בין שיטה לשיטה כמלא שיטה. דצורך הכתב הוא וככתב דמי. אלא ע"כ מיירי שהי' נכתב השיטין מרווחת ביותר. וא"כ אינו מדרך ספר א'. ונראה כל שיטה כספר א' ופסול. ומשני דהוא מעורה. והנה בימי הגמרא היו נוהגין לכתוב גט בשיטין כדרכו שיהא בין שיטה לשיטה כמלא שיטה. אבל בימי אחרונים אלו האריכו. אויר השיטין ביותר. ולא משום מעורה דמכש"כ אם הי' כדרכו והיו מדקדקין לערות למדין ונונין בכל שיטה הוי מעורה. אלא נראה משום דאי' ולורכי' לואו וכדו וכן הרבה ואוי"ן ולפנים היו נונין ארוכין דומין לזיינין כדאי' פ' הבונה שלא יעשה זיינין נונין כו'. אבל במדינות אלו שנהגו לעשות נון פשוטה כמו ואו. וא"כ כשמאריכין הרבה ואוין בגט. ע"כ צריך להאריך עוד ביותר נונין פשוטין שלא יתחלף בוא"ו. וא"כ שפיר נהגו לעשות שיטות מרווחות ביותר. וא"כ הי' נראה כשני ספרים. והוצרכו להיות מעורה כמבואר בסוגי'. ואזיל כל קושית האחרונים ואל תבוז כי זקנה אמך] וא"כ דמזוזה ג"כ אי' ג"ש דכתיבה ומכ"מ לא בעי' לשמה. ה"נ מגילה. זהו דעת הרמב"ם ז"ל. אבל רבינו דס"ל מגילה בעי' לשמה אפשר דס"ל דה"ה מזוזה בעינן לשמה. וחולק ש"ס דילן עם הירו' וס"ל דבמזוזה לא נחלקו. והירו' ס"ל דמזוזה שכתבה על שני דפין כשר משום דלא נ"ל מג"ש מס"ת דבעינן ספר א'. או דס"ל דהא דמזוזה פסול על שני דפין לאו משום ספר א' הוא. והכי משמע מדברי התו' מנחות שם שישבו פרש"י מהא דפ' סוטה דכתיב בספר. ואי איתא עדיין קשה ממזוזה. אלא ס"ל במזוזה טעם אחר ומש"ה לא בעינן לשמה. אבל במגילה דכתיב ספר. שפיר ילפינן מקדושת כתובים דבעינן לשמה כס"ת. וע' מש"כ בסמוך אות ל"א בס"ד: