העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא סז · פירוש כו
מאי נייר מחקא גויל דהוי כתיב ומחיק. פי' דיש נייר של עשבים והוא הנזכר במ' פרה פרק י' שניהן בשני ניירות. אבל נייר דמגילה פי' הש"ס דהיינו מחקא. ולא כפרש"י שפי' שהוא עשוי מעשבים. אבל גויל מחוק כולו כשר. ולטעמי' קאי בשבת ד' ע"ט שפי' גויל מעובד בעפצים. משמע דקלף ודוכסוסטוס אינו מעופץ. ואפשר לזייף. ומכ"מ כשר לכתוב עליו ס"ת. ואע"ג שאין דרך לכתוב עליו. והא דבעינן שיהא הגוויל מעופץ הוא כפרושו ז"ל בעירובין ד' ט"ו ב' בזה"ל ספר משמע קלף כדכתיב ואני כותב על הספר בדיו והדר קרי לה מגילה עכ"ל. ר"ל שמגילה משמע דבר הנגלל. והיינו עור מעובד כ"צ ויכול להגלל. אבל קלף ודוכסוסטוס שהוא דק נגלל בלא עפוץ ונייר שעשוי מעשבים פסול שאינו ניגלל אלא נפרך. ולפ. זה קלף מחוק כולו כשר. אבל שיטת רבינו כתו' שבת שם ד"ה קלף. דכל שאינו מעופץ פסול. וכמש"כ בפ' עקב ריש סי' קמ"ה. והטעם מפני שיכול להזדייף ואין דרך לכתוב עליו. וה"נ גויל שמחוק כולו פסול מזה הטעם. וכבר הביא המאירי זה הפי' בשם י"מ. ועפי"ז תתיישב הברייתא דמ' סופרים דתני' כתבו על נייר מחוק פסול. ודקדקו התו' שם ד"ה תפילין דנייר שאינו מחוק כשר. ר"ל נייר של עשבים כשר ולטעמייהו קיימי דפי' ספר שיהא דרך לכתוב עליו. מיהו לכאורה תמוה הא בעינן מן המותר בפיך ועשבים לאו בר אכילה הוא. ורש"י מגילה ד' כ"ד ב' ד"ה צפן זהב כתב דצפן זהב פסול משום מן המותר בפיך. וצ"ל דהתו' מפרשי דלא נתמעט מכאן אלא טמאה דאסור באכילה ולא נתמעט מה שאינו בר אכילה. ובהא דצפן זהב יש טעמים אחרים ואכ"מ. והגר"א ז"ל הגיה הברייתא דמ"ס ומחק לשון נייר מחוק. אלא כתבו על נייר פסול וכן כ' התו' מנחות ד' ל"א ב'. ובביאור הספרי נשא פ' י"ו כתבתי דאפי' לדעת התו' תליא בפלוגתא דר"מ ור"י במכות ד' י"א בס"ת שתפרו בחוטין אי כשר. ופליגי אי איתקוש ס"ת לתפילין אפי' בהל"מ או לא. וה"נ בתפילין הל"מ דבעינן עור. והיינו קלף. והא דלא בעינן בס"ת שיהא דוקא קלף משום דנ"ל מעל הספר שיהא נכתב ע"ג ספר כמבואר להלן אות ל"א בס"ד והיינו במקום שיער. ודין של קלף הל"מ שיהא נכתב במקום בשר אבל עור שפיר מקשינן ס"ת לתפילין. וברייתא דמ"ס אתי' כר"מ. ומשנה דמגילה דתנן על נייר. פסול אתי' כר"י. כ"ז לפי' התו' דנייר הוא מעשבים. אבל לפי' רבינו הכל כמשמעו ולא מיבעי נייר מעשבים דפסול דבעינן עור או מהל"מ וכר"י. או מן המותר בפיך שיהא ראוי לפיך כפרש"י בזה ואפי' לר"מ בעינן עור. אפי' נייר שהוא עור מחוק כולו פסול. והיינו ברייתא דמ"ס נייר מחוק. היינו משנתינו דמגילה נייר ופי' הש"ס מחקא. מיהו הא דתנן בסוטה פרק שני ובספרי נשא. דפ' סוטה פסולה על הנייר ומשמע דכל נייר פסול בין של עשבים בין עור מחוק וכס"ת ומגילה. וצריך טעם בשלמא מחקא ניחא שאינו ספר משום שאין דרך לכתוב עלי' כמש"כ. אבל על עשבים שראוי לכתוב עליו. ומשום מן המותר בפיך לא חיישינן כדאי' בירו' והובא בתו' שם די"ז לענין עור בהמה טמאה דכשר. וא"כ עשבים אמאי פסול לפי' התו' ורבינו בהא דבעינן ספר. וצ"ל דכיון שאין כותבין עליו ס"ת ממילא ידענו שאין זה בכלל ספר והערוך ערך מחקא וערך נייר פי' מחקא הוא חיפה ומתיישב ג"כ הא דמ"ס כמש"כ ל"מ של עשבים דפסול אלא אפי' מחוק שהוא עור חיפה פסול. וע' ספר המכריע סי' פ"ד שהרבה להקשות ע"ז הפי' ופי' הוא נייר מחקא הוא נייר שלנו שעשוי מבלאי בגדים וכ' שפסול לס"ת ומגילה דבעינן ספר משום שאינו בר קיימא והוא נמס כמים ולא יקרא ספר אלא העשוי מעור בהמה. ובעניי אינני רואה מקור לזה. ולמש"כ לעיל תלי' בפלוגתא דר"מ ור"י. וקיי"ל כר"י ופסול. וראוי לדעת שלא מיעט רבינו גויל מחוק אלא שכולו נמחק ושוב אינו ראוי לכתיבה. אבל אם יש בו איזה מחק אין זה בכלל מחקא. והיינו דפליגי במנחות ד' ל' אי כותבין את השם על המחק: