אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא סז · פירוש כב

פירוש כא

בזמן חכמים הראשונים וכו' הי' יום ערבה בשבת ופורים בשבת. רבינו בא ליישב המבוכה הגדולה שיש באלו הענינים. שהרי לפי כמה סתמי דמשניות מבוא' דלא חיישינן להכלל לא אד"ו רה"ש. ומש"ה תנינן בפ"ד דסוכה דערבה חל בשבת. ובפ"א דמגילה דפורים חל בשבת. וא"כ יהי' רה"ש בד' ויוה"כ בעש"ק ולא חיישינן להא דתרי שבי בהדדי. ותנן חלבי שבת קרבי' ביוה"כ. ואיתא בסוכה ד' נ"ד ב' וברה"ש ד' כ' א' דכ"ז כאחרים דאית להו אין בין רה"ש לרה"ש כו'. וכברייתא דתני רבה ב"ש שאין מעברין את החודש לצורך שנאמר החודש הזה לכם כזה ראה וקדש. וא"כ יש לפסוק כסתמי דמתניתין ובאמת פסק הכי הרמב"ם בהלכות שבת פ"ה הכ"א דיוה"כ חל בע"ש ובא' בשבת והרי אנן קיי"ל לא אד"ו ראש. וכעולא דאמר שעברוה לאלול מחמת זה. ולא עוד אלא דבסנהדרין ד' י"ג ב' מקשה הש"ס לאחרים וליעברי' לאדר. הרי דלאחרים אפשר לשנות ולעבר מפני הצורך. ומשום הכי פרש"י שם דלאחרים חיישי ג"כ לזה הכלל לא אד"ו ראש. וכבר תמהו התו' שם על הגמרא ודחו פרש"י ונשארו בסוגר ואין פותח. והרמב"ם ה' קדה"ח ריש פ"ה כ' כל שאמרנו מקביעות ר"ח על הראי' כו' אין עושין אותו אלא סנהדרין שבא"י או ב"ד הסמוכי' שבא"י שנתנו להם הסנהדרין רשות שכך נאמר למשה ואהרן כו' ודבר זה הל"מ שבזמן שיש סנהדרין קובעין עפ"י הראי' ובזמן שאין סנהדרין קובעים עפ"י חשבון שאנו מחשבים בו היום ואין נזקקין לראי' כו'. ובפ"ז כ' אין קובעין לעולם ר"ח תשרי לפי חשבון זה לא בא' בשבת ולא בד' בשבת כו'. ודקדק לפי חשבון זה. דוקא בזמן המולדות. לאפוקי בזמן שיש סנהדרין בא"י שמקדשין עפ"י הראי'. אז קיי"ל כאחרים דדרשינן כזה ראה וקדש. ואין מעברין לצורך. אבל משעה שבטלו סנהדרין בא"י ומקדשין עפ"י המולדות וגם זה הל"מ. מעברין לצורך. ונקטינן הכלל לא אד"ו ראש. ולא העלה הלל הנשיא האחרון בזמן אביי ורבא. אלא שזה החשבון עצמו. היו מחשבין בא"י ושם קדשו את החודש כדין. ומזמן תקנתם מחשבין כל ישראל במקומם כפי הכללים והסדר שקבעו. אבל עיקר חשבון המולדות שנוי הדין של אד"ו התחיל מזמן ביטול סנהדרין. אלא שעד סדר של הלל היו מחשבין בכל חודש. וכשלא נזהרו בחדשי הקיץ. היו מוכרחים לעבר אלול משום זה הכלל דלא אד"ו ראש. והיינו מעשה דעולא. ומשקבעו בימי אביי סדר נכון על כל חדשי השנה. ראו לתקן הכל באופן שלא לעבר אלול ומכ"מ א"א שיהא אד"ו ראש. וממילא אין ערבה ואין פורים בשבת. וכ"ז לא כהמפרש פ' ז' ה"ז שכ' דאפי' בזמן שהיו מקדשין ע"פ הראי' היו דוחין משום אד"ו והלכה כרבנן דאחרים. ואשתמיטתי' דברי הרמב"ם ה' שבת הנ"ל. ודקדוק לשון הרמב"ם פ"ז מה' קדה"ח הנ"ל. ועפי"ז מיושב סוגי' דסנהדרין. דמחלוקת ר"מ ור' יוסי ואחרים שם מיירי בזמנם שכבר בטלו סנהדרין. ושפיר מקשה לאחרים וליעברוה לאדר. ולכאורה קשה טובא לפי זה סוגי' דרה"ש ד' כ' דמקשה על הא דעולא מרבה בר שמואל שאין מעברין אה"ח לצורך משום שנא' כזה ראה וקדש. מאי קשיא נימא דהברייתא מיירי בזמן שמקדשין עפ"י הראי'. אבל בלא זה ג"כ דעת הרמב"ם משונה מאותה סוגי'. שהרי מבואר שם דהא שאין רה"ש ביום ד' ו' משום יוה"כ דלא להוי תרי שבי בהדדי. והרמב"ם כ' בפ"ז ה"ז טעם אחר ע"פ חכמת המולדות א"א שיחול רה"ש באד"ו. והנראה שכך הי' הל"מ בכללי המולדות. ובאמת צוח עלה הראב"ד ונראה הרמב"ם בעיניו כמתעתע בזה וע"ש. וגם בהא שאין מעברין אה"ח לצורך. המבואר בסוגי' זו הוא משום תרי שבי. והרמב"ם מפרש בפ"ג שם בא"א וע"ש. וצ"ל דס"ל להרמב"ם דכל הסוגי' אליבא דעולא שאמר דלהכי עברין לאלול משום טיבותא דירקא ומתי' דלא ליקלקלי בתרי שבי וא"כ תק"ח הוא לעקור חשבון המולדות משום צרכי הבריות. וה"ה בזמן שהי' מצות ראי' דמה לי מצות ראיה. או מולדות. והרי תק"ח לעקור והתורה נתנה רשות. ושפיר מקשה מהא דתני' שאין מעברין לצורך. ומשני דאחרים הוא. ולדידי' ה"ה בזמן המולדות אין מעברין משום תרי שבי. וכן אפשר להיות ערבה בשבת. וכהני אמוראי בסוכה ד' מ"ג דבאמת איקלע הכי. אבל אנן נקטינן כהני אמוראי דלא איקלע וכמש"כ התו' בשם הירו'. ולא מטעם שכתבו התו' שם. אלא הכי קיי"ל בכללי המולדות דלא אד"ו ראש. והיינו סתמא דגמרא בסנהדרין שם דמקשה לאחרים וליעברוה לאדר. דמשום התקופה אפשר לעבר והוא בכלל תקון המולדות שבזמן חשבון זה. כ"ז שיטת הרמב"ם ז"ל. אבל רבו עליו דעות הגאונים ז"ל הראשונים. ואמרו דעיקר קידוש עפ"י הראי' אינו עיקר אפי' בזמן בהמ"ק וסנהדרין. אלא שנהגו כך וסמכו על הדרש. וזהו דעת רב סעדי' גאון ז"ל שנחלק עם הקראים בימיו. ורמז עליו בפי' המשניות להרמב"ם ז"ל פ' ב' דרה"ש ע"ש. ולפי דברי רס"ג ז"ל עיקר דרשה דכזה ראה וקדש אסמכתא ולעולם מקדשין עפ"י מולדות. וא"כ כמו שנקטינן לא אד"ו ראש. ע"כ לעולם זאת על ישראל. והוא נגד כמה סתמי. ובאמת הובא בס' יסוד עולם מאמר ד' בשם רס"ג דכל הנשנה שלא עפ"י זה הכלל. לא הי' מעולם. ומשל הי' אם הי' כך. ולהסביר יותר נ"ל דה"ק דודאי אם עשו שלא עפ"י זה הכלל. החודש מקודש. ובזה מיירי כל המשניות. אבל אין עושין כך לעולם. ומפרש הגאון הא דסוכה מ"ד לא איקלע. אפי' בזה"ב. ומעתה נבא לדעת רבינו. שגם הוא ס"ל כרס"ג שאין עושין עיקר ממצות ראי'. ואין נ"מ בין זמן סנהדרין לאח"כ ומכ"מ יישב מבוכה זו בדרך הולך ואור עד נכון. דכללי סוד העבור יש בהם חכמה גדולה. ולא בכל שעתא ידעי כ"כ. ומכ"מ גם בל"ז החודש מקודש. אמנם בזמן שהיו יודעים בדיוק. אז ס"ל לאחרים שאין מעברין אה"ח לצורך. דחביבה מצוה זו בזמנה. שאינו נדחה מפני כל דוחק. אבל אחר שאבדו זה החכמה בשלימות. שוב יש לחוש שלא ידחה ערבה. ושלא יבא תרי שבי בהדדי. וממילא אין אד"ו ראש. ואין פורים בשבת. והא דמקשה לעולא. ולא משני דעונא מיירי אחר שנתקלקל החשבון מדוייק. י"ל דלהס"ד דהא דתני רבה ב"ש כ"ע היא. וס"ל דכזה ראה וקדש דרשה גמורה היא. שפיר מקשה. אבל לפי המסקנא דאחרים היא וחכמי' פליגי. וא"כ מצות ראי' אינו מעיקר הדין. אלא עפ"י המולדות. וא"כ אפשר דעולא אתי ככ"ע וכחלוק רבינו. וקושית הש"ס בסנהדרין וליעברוה לאדר י"ל דפשיטא להש"ס דכבר בזמן התנאים ר"מ ור"י ואחרים נתקלקל החשבון: וכמבואר באות כ"ד לדעת רבינו ומש"ה מודו אחרים שמעברין לצורך. או משום דלצרכי התקופה היינו מכלל חכמת המולדות ושפיר מעברין וכמש"כ לעיל לדעת הרמב"ם ז"ל:

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה