אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא סז · פירוש יג

פירוש יב

דמחייבין דב"י כו'. ואע"ג דקרי לה מן אורתא מיחייב למיתני' בצפרא דאריב"ל כו' שנא' למען יזמרך כבוד כו' האי קרא ר' חלבו קאמר לה וריב"ל דריש מדכתיב אלהי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומי' לי ולפי הפשט משום דמסתפק הש"ס בקרא דריב"ל דילמא אקרא יומם במשניות. והוסיף להוכיח מהאי קרא דר"ח. מש"ה הביא רבינו ג"כ האי קרא ונראה עוד לבאר עפ"י שו"ת תה"ד והובא בש"ע סי' תקצ"ב דאפשר לקרוא המגילה אחר פלג המנחה של י"ג. והביא ראי' משיטת ר"ת לענין ק"ש ש"ע וכ' הב"י ומג"א שכך נהגו. והפר"ח דחה בשתי ידים לומר שאין זו לילה ומתחלה אקדים הוכחה גדולה להב"י מגוף הסוגי' דקשה טובא היאך ס"ד שאינו מצוה לקרות ביום הא בפי' תנן אין קורין את המגילה אלא ביום וע' מש"כ הגאון טורי אבן. עוד הקשו אמאי לא מפרש הש"ס הא דתנן כל הלילה כשר כו' זה"כ כל שמצותו בלילה כשר כל הלילה לאתויי מקרא מגילה. ומכאן הוכיח ר"ת שעיקר מצות קריאת המגילה ביום וכמבואר במרדכי סי' תשפ"א. והנה הא מוכח דמצותה ערבית שלא כתיב לילה בפי' מתחיל הזמן מפלה"מ כמו ק"ש ותפלה ש"ע. ואפי' החולקים על ר"ת אינו אלא משום דבעינן זמן שכיבה הא בל"ז מודי כ"ע תדע דהתו' ריש פ' ע"פ כ' דמצה ומרור זמנה משתחשך דוקא משום דאיתקוש לאכילת פסח דכתיב ואכלו את הבשר בלילה הזה. הא בל"ז כשר מפלה"מ אע"ג דכתיב בערב תאכלו מצות. אבל לילה דכתיב בקרא ודאי משתחשך משמע. וכן מצוה יומית כמו טבילת נדה דבעינן בשמיני ולא בשביעי ועד צה"כ עדין שביעי הוא. אבל מצוה התלוי בערב ולא כתיב לילה. מתחיל המצוה מזמן פלה"מ. והרי נר חנוכה דבעינן בכ"ה כסליו. ומתחיל המצוה משתשקע החמה. ולשיטת הגאונים והגר"א ז"ל הוא בעוד יום. הן אמת דשם מצוותה בכך משום דרגילא דאינשי מצויים יותר אז מכ"מ אי נימא דמפלה"מ עדיין יום גמור הוא של כ"ד היאך אפשר להדליק שלב"ז. וע"כ הי' חיוב להדליק משתחשך וכמו במוצאי שבת שא"א להקדים. ואפי' להגאונים דס"ל זמן נ"ח מיצה"כ. מכ"מ מודו דבדיעבד יצא אם ידליק אחר שקה"ח כמו בע"ש. ומעתה אי נימא דמצות קריאת המגילה פ"א מעל"ע של י"ד דכתיב והימים האלה נזכרים וגו' ופי' ימים מעל"ע. א"כ בעינן דוקא לילה ממש או ביום. אבל אי מפרשינן ימים ביום ממש. ומכ"מ מצוה ערב של י"ד ג"כ לקרות מגילה רשאי מפלה"מ ואילך. ומעתה הא פשיטא אי קרא אה"מ מפלה"מ שצריך לחזור ולקרות ביום. שהרי מפלה"מ אינו יום י"ד אבל אי קרא בלילה ס"ד דשוב א"צ לחזור ולקרות ביום. קמ"ל ריב"ל דמכ"מ חייב לקרות ביום. והיינו דס"ד דא"צ אלא למתני מתניתא דידה. והא דתנן אין קורין אה"מ אלא ביום מיירי שעשה כדין וקרא מפלה"מ ושוב א"א לקרות בלילה ולהוציא חובת היום. שכיון שכבר יצא ידי חובת לילה. ה"ז דומה לקורא שלא בזמן החיוב ומסיק הש"ס דאפי' לא קרא אלא בלילה ה"ז חוזר וקורא ביום. אבל פשיטא דחובת הלילה יוצא מפלה"מ. ומש"ה לא מוקים הא דזה"כ כל שמצותו בלילה כו' לקה"מ שאינו דומה לאינך מילי דמצותו בלילה דוקא. ועיקר קושית הפר"ח מדכתיב ולילה ולא דומי' לי. ומזה גופא יש לדון להיפך דקשה למאי הקדים הפסוק קריאה דיממא לשל לילה וכבר הרגישו התו' ע"ש. אלא ה"פ אקרא יומם אע"פ שבלילה לא דומי' לי'. רצוני שקראתי בלילה מכ"מ מצוה לקרותה ביום ג"כ. ומכ"מ שפיר מוכח דמצוה לקרותה בלילה. דאי לאו זמן קרהמ"ג כלל בלילה פשיטא דלא יצא במצות היום. אלא ודאי מצוה לקרות בלילה ג"כ. אלא שלהכי לא כתיב כסדר ללמד דבשל מצות לילה יצא מבערב. ומכ"מ אע"ג דקרא בלילה ממש לא יצא בשל יום והיינו דרבינו לא הביא כלל אלא מקרא דלמען יזמרך וגו'. ולא נזכר בפי' לילה. ויש להוסיף דלשון אורתא שכ' רבינו משמעו ג"כ מבערב אע"ג שאינו לילה ממש. והיינו דקדוק לשון סוגי' דפסחי' ד' ב' קס"ד דמ"ד נגהי נגהי ממש. ומ"ד ליליא ליליא ממש ושקיל וטרי ומסיק אלא דכ"ע אור אורתא ובאתרי' דמר קרי לה נגהי ובאתרי' דמר קרי לה ליליא. וכבר דקדק פרש"י ותו' מאי ס"ד דמ"ד לילי לילי ממש. הא מסקנא הכי הוא. אלא לילי לא משמע אלא בעצם הלילה ונגהי הוא עצם היום. ולפי המסקנא לא כמר ולא כמר. אלא אורתא והוא בתחלת הלילה וכמש"כ הראב"ד ז"ל ע"ש בר"ן ואותה שעה איכ' דקרי לה נגהי ואיכא דקרי לה לילי. והוא לשון רבינו באורתא דתליסר נגהי ארביסר. ואע"ג דקרי לה מן אורתא. היינו מעצם הלילה משעה שחשכה ממש מכ"מ חוזר וקורא ביום. וע' לשון רבינו פ' מצורע סי' פ"ט היתה רגילה דחזיא בסוף לילה מאורתא אסירא כו':

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה