העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא סו · פירוש ג
וצריך לאדכורי ענינו כו'. פי' בקבלה כמבואר בסמוך במימרא דשמואל יחיד שקבל עליו תענית צריך להזכיר ענינו ה' ענינו בתפה"מ כו' וכן הי' הנוסחא בספרי הרמב"ם ה' תענית פ"א כמבואר שם בהה"מ. אלא שלא ידע מה הוא. וגם הכ"מ כ' שנוסחא משובשת נזדמנה לו להה"מ בספרי הרמב"ם. אבל באמת נוסחא מדויקת היא וממקום קדוש יהלך מדברי רבינו וכבר הביא הרא"ש תענית פ"א סי' י"ג בשמו ש"ר. ודחה בזה"ל ולא משמע הכי דרב לא קאמר שיתפלל ענינו בתפלתו. וכן לשמואל בת"פהמ. ודעת רבינו דודאי לרב אין שום תפלה בשעת קבלה. אבל לשמואל דקאמר בתפלת המנחה. היינו ענינו. ועוד הקשה הרא"ש דבפ' ב"מ לא קאמר דמתפלל ענינו אלא ערבית שחרית ומנחה. ויש ליישב בפשיטות דהתם מיירי בכל הצומות אפי' הקבועים שאין בהם קבלה. וכן הביא דעת רבינו בהגהמ"י שם אות ז'. ויש ללמוד דעת רבינו דמכש"כ שמתפלל בערבית ענינו בכל תענית יחיד. ולא כבה"ג וש"פ שהמה ז"ל הוציאו ממימרא דר"ה יחיד שקבל עליו תענית למחר מתפלל תפלת תענית. והכי גריס בה"ג ה' ט"ב ותענית. ומשמע אבל בלילה לא כמש"כ הבעה"מ שם. ואע"ג שהרא"ש והר"ן יישבו דרבותא דסיפא נקיט למחר. מכ"מ לפי הפשט משמע דוקא למחר. והא דתני בפ' ב"מ ערבית ושחרית ומנחה מתפלל י"ח ואומר מעין המאורע כו' מיירי בתענית צבור שמתחיל התענית מבערב ובה"ג הוסיף עוד להקל שלא להתפלל בשחרית שמא יערעו דבר ולא יוכל להתענות ונמצא שקרן בתפלתו. ולא שבא לעקור הברייתא הנ"ל. אלא דשם מיירי בט"ב וכדומה וא"כ אע"ג שלא יוכל לסבול התענית. מכ"מ הרי מענה עצמו בשאר עינוים ולשם תענית ושפיר מצי לומר ביום צום תעניתנו שהרי יום צום הוא לכל הקהל. ותעניתנו ודאי שהוא מענה נפשו בו. משא"כ בשאר תענית יחיד או בת"צ שאין בו חמשה ענוים ואם לא יסבול התענית ה"ז משקר בתפלתו. כ"ז דעת בה"ג. וע' תו' תענית ד' י"א ב' ובש"מ. אבל כ"ז לגירסתו ז"ל במימרא דר"ה. אבל רבינו גריס בסוף השאילתא. יחיד שקבל עליו תענית שני ימים זא"ז כו' והכי גי' הרי"ף ורמב"ם. וא"כ ניחא בפשיטות הא דנקיט ולמחר פי' של יום השני ולרבותא אפי' אחר אכילה ומכש"כ בערבית שבין שני הימים שעודנו הוא בתעניתו וע"ש בר"ן. ומש"ה כ' הרי"ף דבתענית יחיד מתפללין בערבית ענינו ואע"ג שעדין לא התענה כלום. וא"כ שפיר י"ל דה"ה במנחה שלפני התענית שמאז מתחיל הקבלה. ממוצא דברינו ליישב דברי בה"ג הי' הדעת נותן דבט"ב יתפלל כל יחיד בערבית ענינו וכדתני' בשבת פ' ב"מ ומכש"כ בשחרית ושפיר מצי לומר ביום צום תעניתנו אפי' לא יוכל לסובלו. אבל לא נהגו כך. כמו שלא נהגו לומר ביום צום התענית הזה כפסק הש"ע סי' תקס"ה וכמש"כ הגהת רמ"א שם: