אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא סד · פירוש א

שאילתא סד

שנא' כי תשא וגו'. לכאורה כוון רבינו להפסוק זה יתנו וגו' וכ' הרמב"ם במנין המצות מ"ע קע"א שהוא מצוה לדורות וכ"כ בס' החינוך אבל א"כ הי' לרבינו להביא זה הפסוק. וגם כי זה הפסוק לכאורה קאי נתינה על אדנים שהוא מצוה לשעה. ולא לקרבנות ותמידין שהביא רבינו בסמוך. איברא באמת יש להבין הפרשה שהחל בתרומת אדנים וסיים בתרומת קרבנות. עוד אי' בירו' שקלים פ"א ה"ו דפליגי ר"נ ור"י בהא דכתיב כל העובר על הפקודים אי פירושא דעבר על ימא או דעבר על מנין ממש ולכאורה תמוה הא בפי' כתיב עוד כל העובר עה"פ מבן עשרים שנה ומעלה יתן תרומת ה'. הרי דמיירי במנין ממש. ותו היאך פליגי ריב"ז ובן בוכרי אי לוים בכלל. הא מבן עשרים שנה כתיב ולוים נמנים מבן חודש. או מבן שלשים שנה. ובפי' כשבא לחשבון הניקבץ לאדנים נמצא מנין עם ישראל ולא לוים. אלא ע"כ דתרי נתינות היו בפסוק זה יתנו מיירי בקרבנות. ובהא שפיר פליגי ריב"ז וב"ב ובפסוק כל העובר עה"פ מבן עשרים וגו' עד סוף הענין. מיירי בתרומת אדנים. וא"כ תרי נתינות לכופר נפשו למ"ל. ומשום שלא יהי' נגף חדא סגי. אלא ה"פ דקרא בשעה שימנו צריכים ליזהר שלא יהי' נגף ע"כ יתנו את המחויב ליתן כופר נפש בלא מנין ג"כ. וטוב שיתנו בשעת מנין כדי להנצל מהנגף. והדר מפרש קרא איזה כופר נפש מוטל עליהם ופי' זה יתנו וגו'. היינו שמחויבים בל"ז בכל שנה כפרה וקרבנות הצבור. עוד יש חיוב עליהם ליתן כל העובר עה"פ מבן עשרים שנה ומעלה ליתן מה"ש לאדנים. וא' משני החיובים האלה יתנו בשעת מנין. ואגב למדנו דכל ישראל צריך ליתן כופר נפש. והיינו שכ' רבינו האי קרא שיותר מבואר דגם בזה"ז יש זה החיוב. דאילו מהפסוק זה יתנו. אינו מבואר אלא בזמן הקרבנות. אבל מדכתיב כופר נפשו למדנו שיש לכ"א ליתן כופר נפשו לה'. ומובן דעכשיו בעינן כפרה יותר מזמן בהמ"ק וכולי האי ואולי. והדר מפרש רבינו הא דר"א דבזמן שבהמ"ק קיים הי' הולך הכופר לקרבנות ועכשיו אם עושין צדקה כו'. עוד למדנו מעיקר פרשה זו ולמש"כ דמי שצריך כפרה לאיזה ענין שנתחייב לשעה ואירע לפניו כפרה תמידית שעושה. יוצא זה בזה. וה"ה בחוב אחר עולה זב"ז וכדאי' בב"ק ד' ס"ו חומשו עולה לו בכפילו והרי חומש כפרה הוא. וע' רש"י ותו' שם שנחלקו אי בעינן איזה היכר לכפרה זו מיהא. וכן עולה שמביא לדורון ולנדר מכפר על עשה וחטאת שהביא על ח"כ מכפר על כל עשה כדאי' בזבחי' ד' ז' א'. הרי דכפרות עולין זב"ז. וכדעת הט"ז סי' פ"ח. ולא כמש"כ המג"א שם סי' תקס"ח ס"ק כ"ב. דמי שמתענה לשום תשובה ואירע לפניו תענית צבור אינו עולה לו. ולא נראה כלל. והראי' מהא דדבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין אין ראי'. דהתם אפי' שלמי חגיגה שאינו לכפרה. וקרא קא דריש בפ"א דחגיגה ד' ח' א'. אבל כפרה שלא בקרבן עולה בחיוב אחר וגם לענין שני נדרים ושבועות לא כוון המג"א שם יפה וז"ל הטור יו"ד סי' רל"ט אם אמר שבועה שלא אוכל בשר עשרים יום וחזר ואמר שבועה שלא אוכל כ"ב יום שניי' נמי חלה ואסור בבשר מ"ב יום. וכ' עלה הב"י תימה הוא בעיני דמשמע לי דבכ"ב יום סגי דע"כ לא אמרו בהריני נזיר הריני נזיר דמונה שתי נזירות אלא משום דאין נזירות פחות משלשים יום. אבל אומר קונם שלא אוכל פרי פלוני עשרה ימים כו'. ולכאורה ק' לפי מה שהי' סבור הב"י שהטור למד שבועה מנזירות ה"נ בלא הוספה צריך לנהוג שני פעמים שהרי קיי"ל בהריני נזיר היום הריני נזיר היום דחלה נזירו' אחריתי עלי' כשמואל בנדרים ד' י"ז. ותו היאך אפשר ללמוד שבועה מנזירות. הא בפי' תנן יש נדר בתוך נדר ואין שבועה בתוך שבועה כו' הרי דחמיר נזירו' בזה משבועה ושארי נדרים. ורק בנזירות מדרשה דקרא נזיר להזיר כדאי' ד' י"ח. אלא ודאי דעת הטור ללמוד מסוגי' דשם דקאמר אי לימא דקאמר ה"נ היום ה"נ למחר הא קרא בעי'. הרי דזה פשוט דחל שני הנדרים בשלימות בלי רבוי. וה"נ בשאר נדרים ושבועות. ודחה הב"י דהא דפשיטא בכה"ג משום דנזירות א"א פחות מל"י וכיון שצריך לגלח בכלות זמן נזירות קמא. ועוד יש לו לנהוג נזירות יום א'. ואין נזירות פחות מל"י. א"כ פשיטא שאינו עולה זב"ז אבל שאר נדרים ושבועות עולה גם כה"ג. וכד דייקת בסוגי' דנזיר ד' י"ד תמצא לומר דהטור כהתו' והב"י כהרמב"ם במשנה הריני נזיר כשיהי' לו בן ונזיר מאה יום עד שבעים כו'. ופי' התו' דאי מובלע כל הל' יום במאה עולה לשניהן. ואם יוצא ה"ז הפסיד הכל. ומונה מאה ושלשים ומגלח א' לשניהם כשיטתם במשנה הקדומה והקשו בד' י"ג ב' ד"ה או דילמא מ"ש מה"נ לאחר כ' יום ונזיר מאה יום. ויישבו לחלק מסברא. ומכ"מ עיקר הדין הלא מדרשה דקרא נזיר להזיר נ"ל אלא שחילקו מסברא דיש לומר דקרא מיירי במסתבר כשאינו מתנה בספק. הא כשמתנה אם יהי' לו בן דומה לכל נדרים ושבועות. ומכ"מ כשאינו מובלע אינו עולה וכסוגי' דנדרים הנ"ל דה"נ היום ה"נ למחר לא בעי קרא. וע"כ לא מטעם קרבן ותגלחת כמש"כ הב"י. שהרי שיטת התו' דאפי' נוהג שני הנזירות מכ"מ תגלחת א' לשניהן. אלא הסברא כך הוא ושפיר למד הטור בשבועות. אבל הרמב"ם ס"ל דלעולם לא מיבלען חדא בחבירתה וגם ס"ל דעושה שני תגלחת כמו בכל שני נזירות. ומפרש משנתינו בא"א. וא"כ שפיר י"ל דהא דל"צ קרא היינו מטעמו של הב"י. אבל בשבועות עולה אפי' כה"ג. זהו שיטת הטור וב"י ומעתה מה שהקשה המג"א דהרמב"ם חולק ליתא. וגם מה שהקשה משיטת התו' הכל מיושב עה"נ. הארכתי בזה אם שאינו מענין החיבור. אך באשר כי זה הדין מצוי ורגיל בכמה אופנים:

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה