העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא סב · פירוש א
ומאן דרחים על עניא כו'. שנא' ויקחו לי תרומה. מקור הדרש הוא מדברי קבלה משלי י"ט מלוה ה' חונן דל. וע' ב"ב ד' י' אר"י מ"ד מלוה ה' וגו' אלמלי מקרא כתוב א"א לאומרו כביכול עבד לוה לאיש מלוה. ועוד במשלי י"ד ומכבדו חונן אביון. ורבינו מסמיך על קרא דאורייתא דמשה. ואע"ג דהאי קרא במלאכת המשכן מיירי. למדונו רבינו דגדולה צדקה לענים מבנין בהמ"ק וכמו שכ' התו' ב"ב ד' ט' אר"א שקולה צדקה כנגד כל המצות שנא' והעמדנו עלינו מצות. וכתבו התו' ואע"ג דהאי קרא גבי בית אלהינו כתיב דהיינו בדק הבית כש"כ צדקה. ובפסיקתא רבתי פ"ו אי' הטעם שלא בנה שלמה הבהמ"ק מקדשי דוד אביו אלא הביא הכל לאוצרות. יש דורשין לגנאי. שבא הרעב בימי דוד ג' שנים והיו לדוד כמה תסבריות צבורין כסף וזהב מה שהי' מתקן לבנין בהמ"ק והי' צריך להוציא להחיות את הנפשות ולא עשה כן אמר לו הקב"ה כו'. וע' יו"ד סי' רמ"ט בשם מהרי"ק שכ' דמצות בהכ"נ עדיף ממצות צדקה לעניים. והשיג ע"ז הגר"א שם והביא הירו' פיאה ושקלים ע"ש. ובאמת תלי' בשנוי נוסחא בב"ב ד' ג' ב' גבו זוזי ומחתי מאי א"ל דילמא אתרמי פדיון שבוים ויהבי להו. משמע דצדקה אחרת לא עדיפא מבנין בהכ"נ. אבל גי' הראשונים ז"ל דילמא אתרמי להו מילתא דמצוה. וע' ביאורי הגר"א שם רסי' רנ"ב סק"ב. הרי דצדקה עדיף מבנין בהכ"נ. ושפיר יליף רבינו מהאי קרא דמלאכת המשכן לצדקה. וממוצא דברי רבינו שמפרש ויקחו לי בשבילי כ"י לצרכי ומ"ה מביא ראי' דמכש"כ הנותן לעני. כאלו נותן לצרכיו ית"ש [והכי מפרש ברבה שאדור בתוכה] ולא כפרש"י לי לשמי. והכי מפרש המכילתא עה"פ מזבח אדמה תעשה לי שלא תבנוהו מתחילה לשם אחר. וכן מעשו לי מקדש תני' בתוספתא מגילה פ"ב כלים שנעשו מתחלה להדיוט אין עושין אותן לגבוה. ובספרי פ' בהעלותך פי' ל"ד אספה לי לשמי. וע' מש"כ שם בס"ד. אבל הכא לכאורה אין מקום לזה. דלאיזה ענין מתעלה הליקוח מיד המקדישים ליד הגזבר לשמו ית"ש. הא כבר נתקדשו לבה"ב ביד בעליהם. וכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא. ולקיחה זו אינו מעלה בקדושתה. זולת שאינו מועיל שאלה בבוא ליד הגיזבר. אבל שתהא לשמו אין מקום. מש"ה מפרש רבינו בשבילי. מיהו יש לנו להסביר פרש"י ג"כ דלפי שמפרשים זה הפסוק סיפא ארישא מפרש ויקחו לי תרומה היינו מאת כל איש אשר ידבנו לבו יקשה טובא. וכי אילו לא הי' מנדבין לא נעשה המשכן ח"ו הא כופין זא"ז לבנות בהכ"נ כדתני' בתוספתא דב"ב פ"א והובא בש"ע א"ח. מכש"כ משכן. ואפי' ב"ד יש לכפות לקיים מ"ע ועשו לי מקדש והכי אי' בב"ב ד' ח' ב' מנין שאין עושין שררה עה"צ פחות משנים אר"נ שנא' והם יקחו את הזהב. ומפרש מאי שררותא. שממשכנין עה"צ. הרי שמצד הדין היו יכולין להשכין על מלאכת המשכן. והכי מפרשי לשון והם יקחו את הזהב שיקחו בע"כ. וגם לפי המדרש שהביא רש"י כאן שלש תרומות שבכאן כנגד שלש תרומות היו. שנים בע"כ. היינו תרומת הלישכה ותרומת אדנים. וא"כ אע"ג שאין מקרא יוצא מ"פ שמיירי הכל בתרומת המשכן. שהרי בתרומה השלישית כתיב זהב וכל הענין דאינו אלא במלאכת המשכן. ומכ"מ למדנו מזה הדרש משמעות הלשון תקחו בע"כ וגם הא דכתיב אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי. יש לפרש בע"כ כמו בכל אפריש ולא אקריב שמעשין אותו בע"כ כדאי' ברה"ש ד' ו' ותו דכתיב וזאת התרומה אשר תקחו זהב וכסף. והרי כסף לא הי' בנדבת מלה"מ. כי אם תרומת אדנים שהי' בע"כ. אלא ע"כ ה"פ ויקחו לי בע"כ עפ"י שמאים שישומו קצוב לכ"א כמש"כ התו' ב"ב ד' ה' ומתחלק. ואח"כ גובים לכפות עה"צ. ובכתוב השני מפרש שהשומא לא יהא לפי עשרו של כ"א שיתנו מעות ולקנות כל הצורך. אלא שישומו ויקחו צרכי המשכן לפי הנמצא ביד כ"א. והוסיף זה הכתוב לפרש דאם יתנדב מי שהוא יותר מהשמוי יקחו ג"כ. וכך הי' המעשה שתיכף התנדבו כ"א ולא הגיע לידי שמוי וכפי'. ומעתה יתפרש לי לשמי. שמאחר שלא נתקדש לבה"ב ברצון בעלי'. ונעשו בקדושת בה"ב בקיחת הגיזברים. מש"ה בעינן שיקחו לשמו ית"ש: