העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא ס · פירוש ז
וכתיב והכהו וימות. כצ"ל ובגמרא אי' וכתיב או באיבה הכהו בידו וימות. וכ' הרד"ל גי' רבינו מחוורת שמביא מן הקודם. דתני קרא תלת זימני בכלי ברזל ואבן יד וכלי עץ. וקרא דבידו שהביא הגמרא מאוחר לכולם. ואולי י"ל דמהני לא ניחא להש"ס להביא. די"ל דבהני איצטריך לפרש וימות משום דכתיב בהו אשר ימות בו ואף בכלי ברזל דלא כתב אמרו שהברזל ממית בכ"ש. ולהכי סד"א שחייב אף אם לא מת בהן. כיון שהיה בהן כדי להמית. להכי איצטריך לכתוב וימות. אבל לעולם אימא לך דבכ"מ דכתיב מכה סתם נמי כמו באביו ואמו פי' מיתה. להכי מביא קרא דבידו וימות. דבידו מסתבר לי' דלא הוי טעון לפרושי דוקא מיתה. וע"כ בהכאה סתם לא משמע מיתה. עכ"ל. ויש להסביר עפ"י הספרי פ' מסעי שמפרש דלהכי פירש הכתוב ואם באבן יד ואם בכלי יד. משום דס"ד דכתיב וכי יריבון אנשים והכה איש את רעהו באבן. וכן כתיב וכי יכה איש את עבדו בשבט ומת וגו'. משמע אפי' אין בם כדי להמית. מש"ה איצטריך לפרש דאפי' בשני אלו בעינן שיש כדי להמית. ואי לא מפרש וימות. שפיר הייתי אומר דאבן או בשבט אפי' אין בהן כדי להמית ומת חייב כמשמעות הכתובים. והכא מיירי בשלא מת. מש"ה איצטריך לפרש וימות. ואני אוסיף להביט דשנוי הגי' תליא בפי' קושית הש"ס דילמא עד דקטיל לי'. וכי לא ידענו דסתם הכאה לא משמע מיתה. הא כתיב ארבעים יכנו. מכה איש עברי מאחיו והרבה. אלא צ"ל דס"ד דהא דכתיב גבי עונש מיתה. בעינן קטלא אע"ג שלא פי' הכתוב דסמך על הא דכתיב מכה איש ומת. וע"ז משני שהרי איצטריך לפרושי בכ"מ ולא סמך על המובן. ולפי זה ניחא שלא הביא הני קראי דקדמי דכאן הי' מקום לטעות וכמש"כ. אבל מדברי רבינו בסמוך משמע שמפרש הקושי' בא"א. ושפיר הביא מן הקודם. וע' בסמוך: