אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא ס · פירוש ד

פירוש ג

ולא מעה כסף. הרשב"א בחי' והר"ן הביאו דברי רבינו אלה דיכולה לומר א"נ מעה כסף וא"נ מותר. וכתבו שהוא פשוט וברור. וכ"כ הרמ"ה הביאו הטור אה"ע סי' פ' וכן פסק בהגהת רמ"א שם. ולא כרבינו יונה שהביא הטור. והכי דעת הטור עצמו רסי' פ"א שכ' אפי' על המותר שהוא שלו כו' וכ"כ הגר"א שם בדעת הטור. ובסמוך יבואר שדעת הרא"ש הכי. והי' נראה דתלי' בהא אי מזונות דאורייתא או דרבנן. דרבינו ורשב"א ור"ן שפסקו מזונות דרבנן וא"כ שוה דין מותר לגוף מע"י דשניהם תקנו זה תחת זה אבל אי נימא דמזונות מה"ת ומע"י תקנו תחת מזונות שיש לה מה"ת. מש"ה יכולה לומר א"נ וא"ע משא"כ מותר ומעה כסף דשניהם עיקרם מתק"ח וכ"כ הגר"א ז"ל דרבינו יונה ס"ל כר"ל. ור"ל דריש לקיש ס"ל כרב הונא ולא מטעמי' אלא משום דמזונות מה"ת ונ"מ לענין מותר. וראיתי במערכת הדרושים להגרע"א ז"ל סי' ט"ו שהלך בדרך זה ליישב קושית מהר"מ לובלין על ר"י. דא"כ אמאי מפרש רב ושמואל מותר לאחר מיתה קדוש לוקי בנותן לה הכל אלא מע"י יכולה לומר א"נ וע"א מש"ה ה"ז עושה ואוכלת והמותר ה"ז קדוש. ויישב דרו"ש ס"ל כרב הונא וא"כ יכולה לומר איני נוטלת מעה כסף. אבל א"כ יהא מוכח דהלכה מזונות דרבנן וכ"ע כרב הונא. מדלא אוקי פלוגתייהו דרו"ש עם ראב"א בהכי דראב"א ס"ל כר"ל ומש"ה המותר מחיים קדוש אבל הגר"א ז"ל מפרש להיפך. דכל הסוגי' אליבא דר"ל וכ"ע ס"ל מזונות דאורייתא ע"ש. וקושית מהר"מ לובלין על ר"י מתיישב עפ"י מש"כ הרשב"א דודאי הוי מצי רו"ש לאוקמי' דמחיים קדוש. אלא משום דראב"א אוקי דמחיים קדוש בהאי גווני דמפרש. אמרי אינהו דבכה"ג לאח"מ קדוש. עכ"פ אין הכרע מסוגי' זו. והי' נראה להוכיח דהרי"ף ס"ל כר"י מדכתב בסוגי' דמורדת דקיי"ל כרב הונא דמורדת אינו אלא מתשמיש ממש. ולא ממלאכה. מדאמר אמימר ה"ד מורדת דאמרה בעינא לי' ומצערנא לי' ש"מ מתשמיש הוא מורדת וכר"ה. ור"ל דבמלאכה לא שייך מצערנא לי'. ובאיזה מלאכה מיירי הרי"ף אי ממלאכת הצמר פשיטא דהלכה כר"ה שהרי קיי"ל דיכולה לומר א"נ וא"ע ולא שייך מורדת וכמש"כ התו' ורא"ש. ואי ממלאכת תשמישי הבית וכדעת הר"ן ורשב"א שא"י לפטור עצמה בזה בש"א וכ"כ בהגהת רמ"א סי' פ' סט"ו. א"כ אמאי לא שייך מצערנא לי' הא ודאי אינו יכול להשתמש בצרכי הבית באשה אחרת כמו באשתו. אלא ע"כ איירי במותר. שהיא מורדת ואינה רוצה ליתן לו. אלמא דס"ל שא"י לומר אינו נוטלת וא"נ. ולטעמי' קאי דמזונות דאורייתא כמש"כ לעיל והלכה כר"ה ולא מטעמי'. אבל באמת נראה דכ"ע מודי כשניזונת מבעלה א"י לומר איני נוטלת מעה כסף וא"נ המותר שהרי במציאה ודאי א"י לפטר בש"א מבעלה כשניזונית משום איבה. וה"ה מותר שע"י הדחק דכמציאה דמי כדאי' ר"פ מציאת האשה. והיאך אפשר דהעדפה שע"י הדחק לא תוכל להפטר מבעלה ושלא ע"י הדחק תוכל להפטר ע"י שלא תטול מ"כ. והרי בסוגי' דשם מבואר להיפך דיותר מסתבר דמציאה יהא לעצמה ממע"י. אלא ודאי כשניזונית לכ"ע א"י להפטר ובהכי מיירי הרי"ף שאפשר להיות מורדת ממלאכה. שהיא ניזונית ומע"י לבעלה. אלא שאינה רוצה לתת מותר כשיש לה באיזה יום. ובהאי גוונא מודה רבינו וכ"ע. ולא פליגי אלא כשהיא אינה ניזונית שאומרת א"נ וא"ע. או שאומר לה צאי מע"י במזונותייך ונתרצה כאשר יבואר לפנינו ובהא פליגי רבינו והרמ"ה ס"ל שיכולה לפטור עצמה גם ממותר. וממילא ה"ה מהעדפה ומציאה וכמש"כ הרא"ש והטור סי' פ"ד בשם הרמ"ה ולטעמי' קאי. והרא"ש חולק ע"ז דאע"ג שא"נ מכ"מ המציאה לבעלה וה"ה שחולק במותר שעל ידי הדחק וכש"כ שלא ע"י הדחק. וזהו מש"כ לעיל דהרא"ש ס"ל כהטור. והגאון פ"י ז"ל כתב שיכול לעשות כל דבריהם א' ורבינו יונה מיירי שניזונית ובהא א"י לפטור עצמה ממותר. אבל כשאומרת א"נ כ"ע מודי דיכולה לפטור עצמה ממותר ולמש"כ מוכרח מהרא"ש דאפי' כשהיא א"נ חייבת לתת המציאה וכש"כ מותר מע"י. וע' פרש"י ד' פ"ג א' ד"ה וכדר"ה כו' או יש לי אומנות יקרה יתר ע"כ מזונות כו' הרי כדברי רבינו וסיעתו ז"ל:

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה