אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא נח · פירוש יד

פירוש יג

למימרא דהלכתא כשמואל. כבר הביא הרמב"ן בחי' גיטין. והגהמ"י ה' סנהדרין פ"ב זה הפסק בשמו של רבינו. והתו' והרא"ש הביאו בשם בה"ג. והכי הוא בה' דיינים אמר שמואל שנים שדנו כו' בראשונה הי' עושה ב"ד במקום אחר ומבטלו. וקי"ל הלכתא כר"נ אלמא תרין נמי ב"ד מיקרי והלכתא כשמואל. עכ"ל. ולמדנו שלא כיונו רבותינו להביא ראי' משום דהלכתא כר"נ בדיני. דא"כ ודאי יש לדחות כמש"כ התו'. דהלכתא כרבא דלפי פשטא דשמעתא חולק על ר"נ. ותו שהרי קיי"ל כר' יוחנן. ואיהו סבר שאין דיניהם דין. אלא הראי' מהא דאיפסק בגמרא דגיטין פ' השולח (גיטין ד' ל"ד) והילכתא כנחמן. והכי מבואר בתשובות גאוני קדמאי סי' קל"ג בזה"ל והא דא' שמואל שנים שדנו דיניהם דין כך פסק רב אחא זכר אדונינו לברכה שהלכה כשמואל והביא ראיה לדבריו ממה שאנו גורסין בהשולח גט בפני כמה מבטלו רב נחמן אמר בפני שנים כו' ונפסקה הלכה בגמרא כרב נחמן עכ"ל. ואבאר יותר. דלא מהא דפליגי בגט הוכחה לדין. שהרי ר' יוחנן ס"ל כר"נ בהא. ומכ"מ ס"ל שאין דיניהם דין. וגם עיקר הפסק של הגמרא אינו לענין גט. וכקושית התו' שם ר"פ השולח. דלמאי נ"מ הא לכתחילה כבר תיקן ר"ג שאין לבטלו אפי' בפני שלשה ובדיעבד הלכה כרבי דאם בטלו מבוטל. ואפי' לא הוי בי דינא כגון זה שלא בפני זה בטל. וישבו התו' דרבי מודה שלא בב"ד אינו מבוטל וע"כ אין הטעם משום דאדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו לקידושין מיני'. שהרי לא מפרש הש"ס הכי אלא לרשב"ג. אלא צ"ל הטעם משום דס"ל להתו' דיש כח ביד חכמי' לעקור דבר מה"ת בקום ועשה במקום דמסתבר. וכ"כ הגאון רע"א בתו' על המשניות. וזהו לדבריהם ביבמות ד' פ"ח א' ד"ה מתוך אבל הפוסקים חולקים שם ע"ז. וכן כאן לא זהו דעת רבותינו הראשונים ז"ל. אלא עיקר מחלוקתם בפי' ב"ד ונ"מ לשארי דברים ולענין זה נפסק הלכה כר"נ. אלא שנחלקו רבינו ובה"ג עם הרי"ף ז"ל דהרי"ף כ' בזה"ל והלכתא כר"נ דקאי ר' יוחנן כותי' עכ"ל וכבר תמה הגאון מהרש"ק בתפארת שמואל מאי בעי הרי"ף ז"ל בזה. אבל עינו ראה דברי רבינו ובה"ג שקבעו מסמרות בזה הפסק דהלכה כר"נ דשנים שדנו דיניהם דין. וזהו דלא כר"י. מש"ה פי' דהלכה כר"נ דר"י כותי'. ולר"י הא דקרי לתרי בי דינא נ"מ לד"ת ולאיסורי כמש"כ לעיל אות ג' לענין גר. וז"ל שו"ת הרשב"א הביאו מרן הכ"מ ה"ס פ"ב. וניחא לי נמי קצת לדבריו הא דאכשרו תרי בפרוזבול וכן בביטול הגט וקרי להו ב"ד ואם איתא כיון דאית לן ע"פ אפי' בהא היאך קרי להו ב"ד בשום ענין עכ"ל. הרי דנ"מ במה דקרי להו ב"ד. דאין ע"פ לענין זה. וס"ל להרי"ף דר"נ ודאי ס"ל בהא כר"י דד"ת חד נמי כשר. ולא פליגי אלא בדרבנן. ופי' הרי"ף דלא איפסק הלכתא כר"נ אלא במאי דקאי ר"י כותי'. הא מדרבנן אין דיניהם דין. והיינו שכתבתי באות ג' שהי' לרי"ף ורמב"ם הכרח לזה דקיי"ל כרב אחא מדאיפסק בגיטין והילכתא כר"נ. אבל רבינו ס"ל דר"נ ס"ל כרבא דמה"ת בעינן שלשה מומחין. וכמש"כ בסי' כ"ג דמש"ה נצרך ר"נ לומר דהפרת נדרים כשר ביחיד. וא"כ ליכא למימר דלהכי קרי ר"נ לתרי ב"ד משום דמה"ת הכי הוא וע"כ משום דלטעמי' קאי דשנים שדנו דיניהם דין מתק"ח. ולזה איפסק הלכתא כנחמן. וא"א לומר כהרי"ף דקאי ר"י כותי'. שהרי ר"נ ס"ל להיפך מדר"י בד"ת. וע"כ משום דרבנן. הרי זה ראי' ברורה שאין עלי' תשובה לפי דעתו ז"ל. [וממוצא דבר תלמד שמש"כ בהגהת רמ"א אה"ע סי' קמ"א ססי' י"א דאלו השנים שמבטל לפניהם השליח צריכים להיות ביחד. וכ' הב"ש דבזה כ"ע מודו. ולא כ' רמ"א י"א אלא משום מילתא אחריתי דסמיך לה. ודאי צדק הב"ש דלזה כיון הרמ"א. אבל פלטה קולמסו של הרמ"א. דיש חולקין ע"ז ג"כ. והן המה רבינו ובה"ג ורי"ף אבות העולם. דאילו ס"ל כהתו'. לא נצרך הרי"ף לאלומי הא דר"נ משום דר"י כותי'. ולא הי' הוכחת רבינו ובה"ג מכאן דהלכה כשמואל] והרמב"ן ור"ן ז"ל דחו דעת רבינו ז"ל בשתי ידים. שהרי ר"נ עצמו קאמר בב"ב ד' מ' דמעשה ב"ד בשלשה. אבל כ"ז לפי דעתם דר"נ ס"ל כרב אחא בברור. והיינו לפי גירסתם בסנהדרין דשמואל א"ב. וא"כ דרבא דלא כשמואל ור"נ. אבל כבר כתבנו דעת רבינו דר"נ קאי כרבא. ואתי לפי הנוסחא דשמואל ור"א א"ב. וא"כ י"ל דרבא לא תקע עצמו לדבר הלכה זו לפסוק דלא כשמואל. והא דהקשה רבא לר"נ. לא הי' אלא כתלמיד הדן לפני רבו בשקלא וטריא. ומחלוקת רבא ורב אחא עיקרו בדר' אבהו. דרבא אפשר דס"ל כרב"א משא"כ רב אחא. וכיון דר"נ עצמו ס"ל כרבא. שפיר מודה ר"נ דמעשה ב"ד אינו אלא בשלשה כד"ת. וכמש"כ לעיל אות ד' דס"ל לרבינו דלא פליגי אלא בדטעו ע"ש. והנה בירו' פ' שלשה שאכלו אי' אמוראי דבבל ואמוראי דא"י פליגי אי שנים שאכלו רשות לזמן. דאמוראי דבבל ס"ל רשות. ודא"י ס"ל אנו אין לנו אלא שלשה שאכלו. וקאמר רבנן דהכא כדעתין ורבנן דתמן כדעתין. שמואל א' שנים שדנו דיניהם דין אלא שנקראו ב"ד חציף. ר"י ור"ל תרווייהו אמרין אפי' שנים שדנו אין דיניהם דין. והרי כבר הסוגי' פשוטה בברכות ד' מ"ה דפליגי רב ור"י בהא. וס"ל לר"י אם רצו לזמן אין מזמנין. והלכה כר"י ובה"ג גוופי' פסק הכי שם וכן רבינו בסי' קמ"ו ע"ש) הרי דאין הלכה כשמואל. וראיתי בשו"ת משכנות יעקב חלק ח"מ סי' ג' להכריע מכאן כשיטת הרי"ף וסיעתו ז"ל. וכבר הראיתי לדעת בסי' נ"א אות י"ב דרבינו ידע סברת הירו' דברכת זמון ודינין תליין בהדדי. אבל רבינו לטעמי' דקיי"ל מה"ת בשלשה אלא מדרבנן תקנו דשנים שדנו דיניהם דין. והירו' ס"ל דשמואל ור"א פליגי בעיקר דין דפליגי רבא ור"א. ושפיר תלי' בזמון. אבל אנן כר"נ דהלכה כרבא וכשמואל. ולא שייך תקנה זו לזמון. ולא תקשה למש"כ דשמואל ור"נ מודי בדלא טעו אלא הוא ענין דבעי בי דינא. דבעינן שלשה. הא בכתובות ד' כ"ב גבי קיום שטרות ובסנהדרין ד' ל' גבי אודיתא אי' דילמא כשמואל ס"ל דסגי בשנים. הא ל"ק דודאי אפשר דשמואל כרב אחא ס"ל דשנים בי דינא מיקרי עפ"י ד"ת. ואפי' במילי דבעינן מעשה ב"ד. אבל אנן קיי"ל כרבא ור"נ דקאי כותי' כמש"כ. וע"כ לא קיי"ל כשמואל אלא בדטעו. וקרוב לזה כ' התו' כתובו' שם ובכ"מ דה"ק כמו שסובר שמואל בעלמא כן ס"ל בקיום שטרות כו'. ודברים אלו לדעת רבינו מרווחין יותר. דודאי אפשר דשמואל כר"א ס"ל. אלא רבא ור"נ לא מפרשי הכי הא דשמואל. ומתפרש הא דסנהדרין ד' ב' א"ב דשמואל ור"א. דפליגי בתרווייהו ממש. דגם בדשמואל פליגי בקיום שטרות ובאודיתא דלרבא לא מהני שנים. ולר"א מהני. ובדר"א פליגי בשאר ד"מ דתלי' בדטעו או בספק כמש"כ דלרבא אפשר לפסוק כר"א שאין דיניהם דין ולרב אחא ודאי דלא כר' אבהו. זהו שיטת רבינו ובה"ג לפי גירסתם. ויש עוד להעיר בזה. דכבר כתבנו באות ב' דלדעת רבינו ורי"ף ורמב"ם דלרב אחא ודאי כשר חד והדיוט. צריך לפרש סוגי' דרה"ש ד' כ"ה מ"ד דחד מומחה כשר כו' דאתי לרבא ומשום התרת נדרים דסגי ביחיד מומחה כמש"כ הרמב"ן ז"ל. וא"כ היינו רב מובהק כמש"כ הרמב"ם בה' שבועות פ"י ה"ה. וס"ד דבקדה"ח סגי בחכם מובהק ביחידי. קמ"ל דאפי' משה רבינו א"ל הקב"ה שיצרף לאהרן עמו. וא"כ ק' הא דאי' בסנהדרין ד' ח' שלח לי' ר"נ בר ר"ח לר"נ בר יעקב ד"ק בכמה. ומפרש דע"כ מסתפק אי יחיד מומחה מהני ופשיט לי' ר"נ בר יעקב מדתנן ד"ק בשלשה וע"כ לא מיירי בהדיוטות דאמר רב אפי' עשרה הדיוטות פסולין לד"ק. אלא במומחין ובעינן ג'. ומאי קושי' דילמא אסתפק לר"נ בר ר"ח חכם מובהק יחידי. ואפשר דנ"ל מהתרת נדרים דכשר ביחידי. ובשלמא לשיטת הרמב"ם דס"ל דר"נ כרב אחא ס"ל. וא"כ לא בעינן דרשה דאל משה ואל אהרן. אלא דלא ניליף מהודאות והלואות וכיון דבד"ק ודאי אלהים בעינן. אין מקום לחלק עוד בין רב מובהק כמו בהת"נ וידוע דר"נ בר יעקב הוא סתם ר"נ. ורק משום שהזכיר ר"נ בר ר"ח הזכיר שם אביו של ר"נ סתם. אבל לשיטת רבינו דר"נ כרבא ס"ל וע"כ לא בעינן קרא דאל משה ואל אהרן. רק שמשום דלא ניליף מהתרת נדרים. וא"כ שפיר יש להסתפק יחיד שהוא גדול הדור מהו. אבל כד דייקת לק"מ. שהרי לדעת רבינו. הא דאמר ר"נ דהתרת נדרים ביחיד מומחה. היינו סמוך לחוד כמש"כ סי' כ"ג אות ט' בס"ד. וא"כ ליכא מקום להסתפק אלא בסמוך. ובזה אפשיט לי' שפיר דבעינן שלשה. אבל שיהא מעלה בגדול הדור. לא מצינו כלל לדעת רבינו וכמש"כ שם:

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה