העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא נה · פירוש ח
דאמר ר"י כו'. כשרה בד"מ אפי' א' אמר מנה שחור כו' בגמרא אי' דרבא א' דלא מסתבר מילתי' דרב יהודה אלא בארנקי שחורה ולבנה. אבל א' אומר מנה שחור כו' אין מצטרפין. נהרדעי אמרי דאפי' א' אומר מנה שחור כו' מצטרפין. וס"ד דהש"ס דקיימי בשיטת ריב"ק דאמר זה שלא בפני זה מצטרפין ודחי הש"ס דהכא מכחשי אהדדי ומסיק דס"ל כרשב"א. ומשמע דנהרדעי פליגי על רב יהודה. וכבר הקשו התו' מהא דאי' בב"ב ד' מ"ח דרב יהודה אית לי' דרשב"א. ויישבו דודאי אית לי' דרשב"א. אלא שמחלק בין מנה למאתים למנה שחור ומנה לבן. ור"ל דודאי לפי הס"ד דש"ס לא ידע דר"י ס"ל לי' דרשב"א שהרי אפי' בנהרדעי קס"ד דאתי כריב"ק ולפי המסקנא כ"ע ס"ל דרב יהודה כרשב"א ורבא ונהרדעי פליגי אליבא דר"י אי מנה שחור ולבן דומה למנה ומאתים או לא. וא"כ אתי שפיר מש"כ רבינו הא דנהרדעי בדרב יהודה. ויש להסביר מחלוקת רבא ונהרדעי דהא ודאי מנה שחור היינו ישנים ולבן היינו חדשים נ"מ לגוף התביעה כדאי' בב"מ ד' מ"ה ב' אע"ג דארנקי ישנה עדיפי מיניהו זוזי חדתי מעלי ליישנן. וע' תו' כתובות ד' צ"ג ב' ד"ה הותירו שלמדו מכאן דמטבעות ישנים מעלי להוצאה לעולם ולולי דבריהם הייתי אומר דודאי חדתי מעלי להוצאה. אלא דעתיקי לפעמים עדיפי דתקילי טפי. וה"ק אע"ג דארנקי ישנה עדיפי שאירע שהמה תקילי טפי. מ"מ חדתי מעלי טפי ליישנן וה"ה דמצי לומר דטבי להוציאם כפשטא דכתובות שם. אלא משום דדרך הסוחרים דלא קפדי על קלי הוצאה כדאית' בערכין ד' כ"א ב' דבע"ח מיקל בזוזי ע"ש. מש"ה אמר דאפשר דקפיד דבעי ליישנן. עכ"פ איך שהיא ודאי חל קפידא על עתיקי וחדתי. וע"ע ב"מ ד' ס"ט ב' לענין שותפים ה"מ טבי וטבי כו' אבל טבי ותקילי לא. ואם כן כשהתובע אינו תובע אלא מנה א'. ודאי מכחש לא' מהם. תלי' במחלוקת הראב"ד ור"ן ז"ל. ובשלמא במנה ומאתים מיירי שתובע למאתים. אבל במנה שחור ולבן. כיון שאינו תובע אלא מנה ודאי מכחיש לא' מהם. ודמי למסהיד לזכותו יותר ופסול לרבא. ונהרדעי ס"ל כהראב"ד ז"ל ולא קשה מסוגיא דב"ב לשיטת התו' הנ"ל דאפילו בהכחשה ודאי מהני שבועה נגד השטר. וא"כ מיירי התם בהכחשה ודאית וכמש"כ לעיל. זהו לשיטת התו'. אבל לדעת רבינו דפסק כנהרדעי ובעי שיתבע מאתים דוקא. אפשר לומר דבאמת לפי המסקנא לא פליגי רבא ונהרדעי. ורבא מיירי שתובע מנה. ונהרדעי מיירי שתובע שני מנים א' שחור וא' לבן. או אפי' סתם שני מנים. וכמו להס"ד דנהרדעי אתי כריב"ק פשיטא דהלואה בתר הלואה בעינן שיתבע גם שניהם כמש"כ לעיל. ה"נ לפי המסקנא מיירי בכה"ג. ועוד י"ל בפשיטות דנהרדעי מיירי באופן שאין נ"מ לדינא. ואין מקום קפידא בין חדתי לעתיקי. ורבא מיירי כשיש קפידא. והוא אינו תובע אלא מנה. והיינו שלא הביא רבינו פלוגתייהו דרבא ונהרדעי כדרכו להביא הסוגי' כמו שהיא. אבל למש"כ ניחא דלפי המסקנא לא פליגי:
ברם צריך כו' מהו לאדכורי לחברי' ומיזל ומסהיד. אי דמידכר לי' כצ"ל: