העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא נה · פירוש ד
אם אמר איש פלוני אמר לי כו'. עד ואמרי לא אמר כלום. מפרש רבינו הא דתנן איש פלוני א"ל דודאי אין הכונה שאמר משמו של הלוה שאמר לו. דא"כ פשיטא דלא א"כ אלא איש פלוני א"ל שחייב לי בודאי והוי לי' עד מפי עד דפסול כדתנן בשבועות פרק ד' אמר לשנים משביע אני עליכם כו' והם יודעין לו עדות עד מפי עד כו' ה"א פטורין. ומשום שא"ר להגדה. מיהו מקור הדין מקרא דפסול עד מפי עד הביא רבינו משנה דמכות דתנן ע"פ שנים עדים שלא תהא סנהדרין שומע מפי המתורגמן. והשתא דקאי קמי' ב"ד ושמע מתורגמן מפומי' ואמרי לא אמר כלום. ומכש"כ ששמע מפי אחר שלא בפני ב"ד. ויש ללמוד מדברי רבינו דדרשה גמורה היא הא דדרשינן שלא תהא סנהדרין כו' כמו דעד מפי עד פסול מה"ת והא שפרש"י סנהדרין ד' י"ז בכל סנהדרין שאין בה שנים לדבר כו' שבעים לשון כו' משמע דבשנים ושלשה סגי שישמעו מפי העדים ב"ד שאני. ולא כרדב"ז ח"א סי' ש"ל שכ' שעיקר דרשה זו אסמכתא. ומה"ת מתורגמן כשר. והנה בספרי שופטים תני' עפ"י שנים עדי' לא עפ"י כתבם ולא ע"י מתורגמן. והובא דרשה קמא בגיטין ד' ע"א. ופירשו שלא ישלח כתב לב"ד. ונחלקו רש"י ור"ת ז"ל. דרש"י עה"ת מפרש כפשוטו דלעולם אסור. אפי' הוא בר הגדה. וא"כ ה"נ ע"י מתורגמן אסור אפי' ב"ד אפשר לשמוע מהעדים עצמן. וצריך לפרש הא דאי' במכות ד' ז' בהנהו לעוזי דאוקי רבא מתורגמן בינייהו ומקשי מהא דתנן עפ"י שנים עדים שלא תהא כו' ומשני דרבא מידע ידע לישנייהו אלא שלא יכול להשיב. ופרש"י לפי הישוב באמת שמע רבא מהם עצמם. אלא דאוקי מתורגמן כדי שיהי' יכול לדבר עמם ולהשיב להם. אבל ר"ת ס"ל במס' ב"ב ד' מ' דדוקא באלם שאינו בר הגדה פסול ומש"ה התיר לשלוח כתב לב"ד כשהעדים מרחוק ע"ש בתו' ד"ה מחאה ובכ"מ. וא"כ הא דאסור ע"י מתורגמן ג"כ דוקא כהא דלעוזי לפי הס"ד דרבא לא הבין לשונם כלל. אבל להמסקנא אפשר דבאמת רבא לא שמע מהעדים כלל. וממילא ה"ה דאפי' העדים מרחוק אפשר לב"ד לשמוע משלוחם כמו עפ"י כתב העדים. והא דעד מפי עד פסול ע"כ לאו מהאי דרשה הוא דנ"ל אלא מקרא אחר או כמש"כ לעיל אות א' בשם הרמב"ם דמפרש לא תענה ברעך עד שקר ע"י רעך ודוקא מתורגמן שנשלח מב"ד כשר. עכ"פ רבינו שהביא דרשה זו לפסול עד מפי עד ע"כ כפרש"י ס"ל. ואסור לשלוח כתב ג"כ. ולמש"כ באות ט' שיטת תו' ב"ב. דעיקר דינו של ר"ת ז"ל משטרות הוא דנ"ל ולא מסברא אפשר לדחות. דדוקא בדרשה דמפי כתבם הכי קיי"ל. ולא בדרשה דלא מפי מתורגמן. אבל לשיטת התו' כתובות ד' כ' דר"ת לאו משטרות גמר לה. אלא מסברא וא"כ ה"ה מפי מתורגמן. ראי' מכרעת הוא דרבינו לא קאי בשיטת'. ויש להבין למש"כ רבינו דמתורגמן הוי כמו עד מפ"ע. אמאי כתבו הגאונים ז"ל והביאו הכה"ג ותומים סי' י"ז דאם אין מכיר לשון העדים דנים עפ"י מתורגמן. אבל נראה פשוט דתקנת קדמונים הוא כמו שתקנו להכשיר עדות נשים במקום שאין אנשים רגילים כמש"כ בהגהת רמ"א ח"מ סי' ל"ה ולא מן הדין. תדע שלא נמנה בין מה בין ד"מ לד"נ לשמוע מפי המתורגמן כה"ג. אלא אין זה רק כדי תקנה להציל העשוק: