אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא נד · פירוש יח

פירוש יז

ברם צריך אלו מאן דקדיש כו'. מבואר דרבינו מיירי בקדוש של שבת ולא בשל יו"ט שלא נזכר עדיין עד להלן. וס"ל דהא דאם יצא מוציא מיירי אפי' בדאורייתא. וכמש"כ רבינו עוד להלן סי' קע"א לענין תקיעת שופר שאם יצא מוציא. וברייתא מפורשת היא ברה"ש ד' ל"ד ויחיד שלא תקע חבירו תוקע לו. אלא שאפשר לדחות דשאני תק"ש דמצותה בשמיעה. מכ"מ הרי רבינו שם הביא הא דתני אהבה ברי' דר"ז כל הברכות אם יצא מוציא למפשט הא דתק"ש. וכן הוא בה"ג ה' שופר. וכ"ז דלא כהגאון טורי אבן רה"ש ד' כ"ט שכ' דהא דאם יצא מוציא אינו אלא מדרבנן והוכיח מה"ג לענין ברהמ"ז. וכבר יישבתי דברי בה"ג בסי' נ"ג אות ט' שהוא עפ"י הירו' ברכות פ"ג תני כל המצות שאדם פטור אדם מוציא רבים י"ח חוץ מברהמ"ז. והא תנינן כל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא רבים י"ח. הא אם הי' ב"ח אפי' אם יצא מוציא א"ר אילא שני' ברהמ"ז כו' וכ"כ הסמ"ג והגר"א ז"ל: [ועוד נלפע"ד דבה"ג לטעמי' אזיל דגריס בהך ברייתא דר"ה ד' כ"ט כל הברכות כולן אעפ"י שיצא מוציא חוץ מברכת הפירות [פי' ברכה שלפני' דלפני' ילפינן מפירות כדאי' בברכות ד' ל"ה] וברכת המזון שאם לא יצא מוציא ואם יצא אינו מוציא. כדאי' בה"ג ה' רה"ש ע"ש. ומיושב קושית הט"א עליו וגירסת בה"ג זו נמי מוכח דאפילו בדאורייתא נמי אם יצא מוציא דהא לא הוציא רק בהמ"ז. אבל בשארי דברים אף בדאורייתא אם יצא מוציא ודלא כהט"א. מחתני שי'] ומה שדקדק הגאון הנ' מפרש"י דרה"ש מקדש ישראל מיושב יפה לעיל אות ד'. ומה שהוכיח לעיקר הדין מהא דנשים בבהמ"ז אי דאורייתא או דרבנן ונ"מ להוציא אחרים י"ח עוד הקשה מאדרוגנוס הכל מיושב עפ"י הירו' שהבאתי שהכל תלוי אם הוא בר חיובא. וכענין שליחות דבעינן שיהא בר הכי וכמש"כ עוד להלן סי' קנ"ד אות ב' בס"ד דלהוציא אחרים י"ח מדין זכי' ושליחות הוא. וזהו מש"כ המ"א סי' תרפ"ט בשם הרא"מ דהפרש ברהמ"ז ממגילה דקטן אינו מוציא את הגדול שלא אכל כדי שביעה אע"ג שהקטן ג"כ לא אכל כד"ש וישב דהתם הקטן יכול לאכול כדי שביעה. פי' והו' חד דרבנן. ור"ל כיון דאפשר למהוי חד דרבנן מיקרי בר הכי. וכ"כ הגרע"א בשו"ת ס"ז. ונראה לי דאבוהון דכולהו משנה מפורשת ביכורים פ"ג מי שא"י לקרות מקרין אותו. הרי דהמביא מחויב לקרות מה"ת ומי שאינו מחויב בדבר מקרא אותו ומוציאו. ולא תימא דפי' מקרא אותו שאומר אחריו מלה במלה א"כ היאך יתפרש מש"כ הרא"ש מגילה פ"ג ס"א שרצה להביא ראי' מכאן להעלות לס"ת בור שאינו יכול לקרוא אחר הש"ץ. ודחה ע"ש. הרי שמפרש מקרא כמשמעו במשנה דסוכה פ"ג מי שהי' עבד או אשה או קטן מקרין אותו עונה אחריהן מה שהן אומרים. ואם הי' גדול מקרא אותו עונה אחריו הללוי' הרי דסתם מקרין פי' שומע ושותק. הרי דמי שאינו מחויב בדבר מוציא את המחויב מה"ת. וע"כ משום שיהא בר חיובא. הן אמת דגם שם מצוה לקרות בעצמו ואע"ג דמסיק בירו' דביכורי' על הא דתנן התחילו מקרין את מי שיודע ומי שא"י. דסמכו על ד"ת וענית ואמרת ואין עניה אלא מפי אחר. והוא בפי' הר"מ ור"ש. עכ"פ פי' שיהא אחר מקרא והמחויב עונה אחריו ומצות חליצה יוכיח שמצוה ג"כ להקרות ואפי' לת"ח וכדתנן ס"פ מצות חליצה ומקרין אותו כו' ע"כ היו מקרין כו'. והיינו מלשון עניה דכתיב וענתה ואמרה וכדאי' בירו' פ' מצות חליצ' ה"א משסמכוהו למקרא וענתה ואמרה אין עונה אלא מפי אחר וע' בתו' קה"ע. ומכ"מ קוראין הם ג"כ. והיינו דאפי' וענית שיהא אחר מקרא אותו ואמרת שיהא מדבר בפ"ע ג"כ. וכן וענתה ואמרה אבל מכ"מ מי שהוא ע"ה וא"י לענות מלה במלה ג"כ יצא י"ח בהמקרא. וה"נ בחליצה דינא הכי ודוקא חרש וחרשת פסולים מפני שא"ר לבילה אכל בור שא"י לענות מיקרי בר קריאה שיוכל ללמוד ולענות. אלא שלכתחילה אינו ראוי לצאת ידי אמירה בפ"ע ממי שאינו מחויב בדבר. וכמ"כ בכל המצות דוק' מי שא"י לברך אחר מברך לו וכמבואר בש"ע סי' רע"ג ס"ד והוא שאינם יודעים. הרי מבואר שלא כהגאון טורי אבן ז"ל ומה שהביא הגאון ז"ל ראי' מהא דלא נקיט הברייתא דאהבה אלא קריאת המגילה והלל שהם דרבנן. ולא נקיט מצות ש"ת. אומר אני שבאמת ליתא מצות מה"ת שאפשר להוציא רק קידוש שבת ותקיעת שופר. ובשניהם אין רבותא כ"כ. דבתק"ש אפשר לדחות שמצותו בשמיעה כמש"כ לעיל אלא דמכ"מ חשו"ק שאינו בר הכי א"י להוציא. וקידוש שבת שהוא בלשון אשר קדשנו במצותיו והברכה היא המצוה פשיטא שיכול להוציא שכולם נכנסו לערבות ונתקדשו בזה שיתחייבו זע"ז. אבל מגילה והלל שהקריאה היא המצוה ס"ד שאין שומע הקריאה יוצא ע"י אחר. קמ"ל דאפי' בהני מצות אם יצא מוציא. נחזור לענין קידוש ש"ש. שתמה אנכי היאך עלה עה"ד דבקידוש ש"ש אין הפטור מוציא י"ח. הא בפסחים ד' ק"א א' ולרב למ"ל לקדושי' בביתו. להוציא בניו וב"ב. והכא א"א לדחוק ולפרש שיאמרו אחריו מלה במלה כמש"כ הגאון בהא דר"פ דלשון להוציא לא משמע הכי וגם א"א ליישב כתי' הב' בהא דר"פ שלא נתכוין לצאת בעצמו. שהרי בפי' אמר רב ידי יין לא יצא ידי קידוש יצא. אלמא שמכוין לצאת ושותה יין ומכ"מ יכול להוציא בניו ובני ביתו וזה קשה ג"כ בשיטת הרמב"ן ז"ל שהוא כתב דקידוש עה"י או פת מה"ת ולא בתפלה כמש"כ באות א' בס"ד. והוא ז"ל כ' במלחמת ה' ה' ברכות פ"ג דכל שאינו מחויב בדבר ממש א"י להוציא בר חיובא. וא"כ היאך יפרש סוגי' זו דפסחים וה' יאיר עיני:

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה