העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא נא · פירוש ח
וקתני לא דנין ולא מקדשין מ"ט שמא יכתבו. בגמרא אי' האי טעמא על כל הבבא אין חולצין ואין מיבמין ולא דנין כו' מיהו לא נצרכנו לפרש טעם על הא דאין חולצין. דהיינו דין כדאי' ביבמות ד' ק"ד א'. ואין מיבמין ג"כ בל"ז אסור משום דאין מערבין שמחה בשמחה דאסור אפי' בחוה"מ כדתנן בפ"א דמ"ק אין נושאין נשים כו' ולא מייבמין מפני ששמחה היא לו. ומפרש ה"ג חד טעמא משום דאין מערבין כו' ובירו' מגילה פ"א והובא בר"ן שם אי' על הא שאין עושין פורים בשבת לעשות אותם ימי משתה ושמחה. את ששמחתו תלויה בב"ד יצא שבת ששמחתו תלויה ב"ש. אבל הני תרי לא דנין ולא מקדשין ודאי גזירה שמא יכתוב. איברא בירו' יומא פ"א וריש מ' כתובות אי' הא דאין מקדשין משום שדומה לקנין. ומקשה ביומא על הא דמקדש כה"ג אשה ביוה"כ ולא נמצא כקונה קנין בשבת ומשני אין שבות במקדש א"ר מנא הדא אמרה הלין דכנסין ארמלין צריך לכנסן מבע"י כו' והובא בתו' יומא ד' י"ג וביצה ד' ל"ו והוציאו מכאן דאלמנה אין חופה קונה. דע"כ מיירי שהי' החופה מבע"י דאי לא אפי' בתולה נמי. והקשו האחרונים ז"ל ע"ז מסוגי' מפורשת כתובות ד' ו' מאי איכא בין ברכה לשקדו יו"ט שחל בע"ש. הרי דאלמנה שרי בעילה ראשונה ביו"ט ומשום דחופה או עכ"פ יחוד קונה. ומש"ה כ' דמיירי הירו' שלא כנסה לחופה מבע"י והא דנקיט אלמנה משום דס"ל בעילה ראשונה אסור בשבת משום חבורה. כ"כ הגר"א אה"ע סי' ס"ד ובשו"ת שבות יעקב ומשכנות יעקב. ועדיין יש לדקדק הא דאמר ר' מנא הדא אמרה כו'. וכי לא ידע שאין מקדשין בשבת. אלא ודאי ס"ד הא דאין מקדשין הוא משום גזירה שמא יכתוב וא"כ במילתא דלא שכיחא לא גזרו רבנן. אבל משום קני' ליכא בקידושי אשה. שאין גוף אשה נקנית כשפחה כדאי' בקידושין ד' ו' אשה דלא קני לה גופה כו' וע"ע תו' שם ד' כ"ד ואי משום דשייך בה קצת מן הארוסין כמש"כ הר"ן ר"פ הכותב לענין פירות נכסיה. וזה מיקרי קנין וכדאי' בירו' כתובות רפ"א לענין אין נושאין בשבת משום דזוכה במציאתה ובמעשה ידי' והפרת נדריה. שפיר אפשר לומר דש"ס דילן ס"ל דליכא איסור קנין אלא במכוין לקנות זה החפץ. אבל כאן דעיקר העסק היא האשה ונכסים ממילא מיקני לא איכפת לן. ובזה יתיישב הא דאי' בכתובות ד' ו' אתפסוה מטלטלי בכתבתה. והקשו הרא"ה והר"ן הא אסור משום קנין וכההיא דירו' ולא נמצא כקונה קנין בשבת. ולמש"כ אפשר דש"ס דילן פליג וכיון דהתפסת מטלטלין רק משום משכון קא עבדא ובע"ח ממילא קונה משכון ליכא איסור קנין. ולא דמי להא דאסור למיקני שביתה בשבת דאסור כמש"כ הר"ן ויותר הוי להקשות מעירובין ד' ע"א א' ב"ש סברי ביטול רשות מיקנא רשותא ובשבתא אסור מיהו התם מכוין לקנות הרשות אבל כאן הקנין ממילא בא. והא דאסור לקדש אשה הוא משום שמא יכתוב. והשתא מתפרש הירו' שפיר ולא נמצא כקונה כו' א"כ אפי' במילתא דלא שכיחא אסור שמקרא דד"ק אסור מקח וממכר. ומשני אין שבות במקדש. ועלה קאמר הד"א הלין דכנסין ארמלין כו' והי' החופה מבע"י וכבר נכתב הכתובה. מכ"מ כיון שאין החופה קונה באלמנה אסור. אבל לתלמוד דידי אפי' אין חופה קונה מבע"י שרי. ואח"כ ראיתי שהרמ"א בשו"ת סי' קכ"ד הקדימני בזה. ומיושב סוגי' דכתובות ד' ו' א"ב יו"ט שחל בע"ש. והנה לנוסחת ש"ס דילן בביצה ד' ל"ז דמפרש טעם גזירה שמא יכתוב על הא דתנן אין מקדשין כו'. י"ל דבאמת הא דאין מקדשין אסור משום קנין ג"כ ונקיט גזירה משום אינך מילי. אבל רבינו דייק וכ' גזירה זו בהני תרתי. למדנו דבאינך מילי בל"ז אסור והא דאין מקדשין רק משום גזירה ולא משום קנין אלא שקשה מהא דעולא בכתובות ד' נ"ז דארוסה אוכלת בתרומה מה"ת מדכתיב וכי יקנה נפש וגו' והכי תני' בת"כ והובא ביבמות ד' ס"ו. איברא באמת תני' בספרי דנ"ל מדכתיב כל טהור בביתך. ומש"כ התו' דהוי אסמכתא אינו מובן דלמ"ל להסמיך. הא קרא מפורש הוא. אלא פליגי:
ומה אני מקיים ועמדו וגו' כצ"ל ומשני האנשים קדריש: