העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא נ · פירוש ג
תני תנא קמי' דרבינא שונין א"ל כש"כ דאסור דמיחזי כבורר. בגמ' אי' תני תנא קמי' דרבינא אין שונין קמח ביו"ט אבל נפל צרור או קיסם בורר בידו א"ל כש"כ דאסור דמיחזי כבורר. ולכאורה ק' הא בורר בידו מותר. כדתנן בד' י"ד בה"א בורר כדרכו בחיקו כו' אבל לא בטבלא כו' וכש"כ בידו דמותר. וצ"ל דכאן דרכו בידו והוי כמו בקטניות בכלי. ועוד יש להקשות לר' זירא בשבת ד' קל"ח דאמר דמשמר משום מרקד. מה דרכו של מרקד פסולת למעלה ואוכל למטה אף משמר כו'. ור"ל אבל בורר הפסולת למטה. והרי בבורר צרור וקיסם הפסולת למעלה. ואפשר דה"נ היכא דהוי דרכו בידו הפסולת למעלה אבל משמר היינו בכלי ובכלי אינו דומה לבורר בכלי. ורבינו גריס דרבינא מקשה על הא דתני קמי' שונין. פי' ס"ל אין שומן אבל בנפל צרור או קיסם מודה ששומן. ושפיר מקשה אדרבה כי נפל בו צרור או קיסם דאסור לשנות ע"ג כלי. אבל בידו פשיטא דמותר. ולפי זה משתנה הפסק דבלא נפל צרור א"ק פליגי ופוסק רבינו כת"ק ובעינן שנוי. או דפוסק כר"י ור"פ ומכ"מ בעי' שנוי. אבל בנפל צא"ק אסור מן הדין ולא מהני שנוי. ונוסחא זו הביא גם המאירי בחי' ביצה וראוי לדעת שהראב"ד בהשגות פ"ג שכ' בזה"ל אני אומר שהלכה כר"י ור"פ שאמרו שונין. ואם נפל בו צרור א"ק אסור ואם שינה מותר. וכ' הה"מ באור דבריו שאסור לסלק הצרור ביד אבל יכול לשנות הקמח ויש לו סמך בגמ'. וכן הבין הגר"א סי' תק"ו סק"ה. אבל זה דוחק ולא זכר יד כלל וגם השנוי בזה אינו מובן. והאמת הברור דהראב"ד גריס כרבינו ומש"ה פסק דבצא"ק חמור ואין שונין אלא בשנוי. וס"ל דדביתהו דר"י ששינתה הי' בצרור וקיסם. וכן הביא המאירי דעת הראב"ד וז"ל והר"מ ז"ל פסק שאין שונין לכתחילה אם נפל צא"ק והר"א ז"ל הגיהו ששונין לכתחילה בלא צרור וקיסם ובצא"ק לכתחילה לא כרבינא וע"י שנוי מותר אף בצא"ק עכ"ל ומבוא' דפלוגתייהו תליא בשנוי נוסחא. אבל באיסור נטילה ביד לא דבר הראב"ד כלל ולכ"ע שרי: