העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא מט · פירוש א
דאסיר להון לדב"י לעיולי ולאפוקי ביומא דשבתא מרשותא לרשותא שנאמר ולא תוציאו וגו'. לפי פשטו ש"ד קאי רבינו אדסמיך לי' שהביא רשויות שבת רה"ר ורה"י דאורייתא. וע"ז קאמר מרשותא לרשותא. וכוון לדברי בה"ג ריש ה' שבת שכ' בזה"ל ואסור לעיולי ולאפוקי ביומא דשבתא דכתיב ולא תוציאו משא מבתיכם ביה"ש. והא שלא הביאו רבותינו קרא דאורייתא דמשה דכתיב אל יצא איש ממקומו ביום השביעי. אפשר לומר משום דס"ל תחומין מה"ת י"ב מיל עכ"פ. וא"כ פי' אל יצא כמשמעו וכדאי' ספ"א דעירובין וכפרש"י שם דרק לתחומין אתי ולא להוצאה. וע' בדרשה דחנוכה אות ד' מה שהעלינו בזה דברים מתוקים לדעת רבינו. מיהו דעת בה"ג א"א ליישב הכי שהרי במנין לאוין מנה לאו דלא תעשה מלאכה שאינו מאבות מלאכות שחייבים עליהם מיתה וכ' הרמב"ן בסה"מ שורש י"ד שכוון ללאו דמחמר וכדאי' ר"פ מי שהחשיך. ואמאי לא מנה ג"כ לאו דתחומין. אלא ע"כ ס"ל עיקר תחומין דרבנן. וע"כ קרא דאל יצא בהוצאה מיירי אלא צ"ל דעת בה"ג משום דהאי קרא נקיט הש"ס ביצה ד' י"ב והוא ז"ל ג"כ הביא בפ' הדר לענין עירובין בזה"ל ול"מ רה"ר דהוי אורח מלכא כו' אלא אפי' ממבוי למבוי בין ממבוי לחצר ובין מחצר לחצר כו' אסור לטלטולי ביה בד"א אלא א"כ עירבו שנאמ' ולא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת עכ"ל מש"ה הביא ג"כ לענין הוצאה רשויות דאורייתא האי קרא. וא"כ יש לפרש כמ"כ דברי רבינו דכוון במש"כ מרשותא לרשותא שני רשויות היחיד דבי' קאי בכל השאילתא וכמש"כ להלן לא עירבו כשני רשויות. או כייל תרווייהו איסורי בחדא. איברא לכאורה תמוה. מאי שאייטי' דקרא דירמי' לע"ח. הא תקנת שלמה הוא. וגם בביצה שם הביא הגמרא להוצאה דאורייתא אבל אנהרינהו לעיינין הסמ"ג ריש ה' עירובין שכ' לפרש דברי בה"ג בזה"ל נ"ל מתוך ריה"ג כי בימי ירמי' לא שמרו גזרת שלמה לערב בחצירות כו' ומתוך כך היו מביאין מן העיירות שסביבות ירו' כל מיני משא כו' ולכך כשהזהיר ירמי' על גוף איסור ש"ת הזהיר גם על גזירת שלמה כו'. וזהו לשון הנביא כה אמר ה' וגו' ואל תוציאו משא ביום השבת והבאתם בשערי ירו' זהו גוף האיסור ש"ת. ואח"כ אמר ולא תוציאו משא מבתיכם ביה"ש זו גזירת שלמה המלך. כי לבני ירושלים היה מזהיר כו' עכ"ל. ר"ל והלא ידוע כי ירו' בישובה היתה מוקף מחיצות וליכא בה איסור דאורייתא ואמאי הזהיר להוציא מהבית אלא משום ע"ח. וע"פ פי' נפלא הלזה עמדנו על הא דקאמר עירוב והוצאה לשבת ואין עירוב והוצאה ליו"ט. ופרש"י ע"ח. ולכאורה תמוה למאי הביא הש"ס בכאן ענין ע"ח מדרבנן אלא משום דהאי קרא דירמי' שהביא הש"ס לענין הוצאה [וע' מש"כ בדרשה דחנוכה אות ד' בס"ד] מש"ה הביא ג"כ עירוב דביה מיירי קרא. והשתא נוח ליישב קו' תו' כתובות ד' ז' ד"ה מתוך. דמסוגי' זו דביצה משמע דלפי המסקנא יש עירוב ביו"ט. ובביצה ד' י"ז אי' ואי אתה אוסרו בדבר המותר לו מבואר דלא שייך כלל ע"ח. והתו' העלו דשייך ע"ח שלא לצורך כלל וכ"כ בביצה שם ד"ה דילמא. אבל דעת רי"ף ורמב"ם וש"ע סי' תקכ"ח דליכא כלל ע"ח ביו"ט. והדק"ל. ולמש"כ ניחא. ויבואר יפה בסי' ק"ז אות ו':