העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא מח · פירוש כג
ועירבה לה חמותה שלא מדעתה. הכי נוסחת הספור לפני רבינו. אבל לפנינו אי' התם ועירבה לה חמותה. ובא מעשה כו' ומש"ה אי' בהאיבעיא אי משום דלא זיכתה לה אבל מדעתה הוי או להיפך משלה הי' אלא שלא מדעתה. ונפשט דשלא זיכתה לה. וא"כ מדעתה הוי. ובפלוגתא דזכוי כבר נפסק להחמיר. ושוב אין מקום ללמוד מכאן איזה דבר. אבל גי' רבינו שלא מדעתה בודאי הי' ומסתבר הכי. שהרי לא ידעה הכלה שתתאחר כ"כ במרחץ. דאי הוות ידעה הוות מתקנת כפי הצורך. וא"כ האיבעיא כך הוא. אי הוי גם משל חמותה והוי שלא מדעתה ושלא בזכות. וא"כ בהא דפליגי ר"י בר"י ור"ח בשלא מדעתה לא נפסק מאומה. והלכה כדברי המיקל בעירוב וא"כ לפרש"י דמיירי בע"ת יש ללמוד דמהני שלא מדעת בכה"ג שידוע דזכות הוא לו. כמו כאן שהיתה במרחץ ולא יכולה לשוב לבית תענוגיה. ואפי' בגט החמור ס"ד דהש"ס ביבמות ד' קי"ח דאפשר לזכות גט במקום יבם וקטטה. מיהו אי כפי' התו' והכי משמע בירו' פ' חלון (עירובין ד' ע"ח) הי' כבר איפסק כר' יהודה דמערבין שלא מדעת: