אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא מח · פירוש יז

פירוש טז

ודעתי' למיקני שביתה כו'. פי' שכוון לקנות שביתתו בכאן. ופי' וגנא אדוכתי' שלן שמה מחמת שלא ידע שהוא קרוב לעיר ולא שמשכתו שינה עד עבור ביה"ש כהא דלעיל בפלוגתא דריב"נ ורבנן. דהתם הפי' שישן ביה"ש ולא קנה שביתה כלל. והכא מיירי שנתכוין לקנות שביתה בכאן. ומשום שהי' גי' רבינו במשנה מי שישן בדרך ועמד והרי הוא סמוך לעיר כו'. מש"ה כ' רבינו בשאילתא הכי. והכי נראה גי' הרמב"ם בפ' כ"ז ה"ט שכ' הי' בא למדינה וישן בדרך ולא נעור אלא בשבת וכשנעור מצא עצמו בתוך התחום כו'. והראב"ד ז"ל הגיה עליו או שישב ולא ידע שהוא סמוך לעיר עכ"ל והיינו שאין נ"מ בדין. וע"ע בסמוך. והנה הה"מ כ' בשם הראב"ד והרשב"א ז"ל שכ"ז אינו אלא בשלא קנה שביתה בפי' בשפתיו במקום שהוא. אבל אם פירש שקונה שביתתו כאן הרי עקר שביתתו מאנשי העיר. ונראין דברי התו' ג"כ הכי שכ' בד' מ"ט ב' ד"ה ואמר שביתתי במקומי. דאמר ל"ד. וראיה מהא דתנן מי שישב בדרך כו' וס"ל לר"מ שקנה שביתה במקומו מדהשיב ודילמא ר"ט בהמ"ד מובלע בתוך תחומו היה. הרי דאפי' בלא אמר מהני במקומי. ואי איתא מאי ראי' דילמא ר' טרפון מיירי באמר שביתתי במקומי. אלא ע"כ דאי אמר לא הוי פליג ר' יהודה. ונראה להוכיח זה הדין שהרי פשוט דשביתת מקומו אלים למיקני משביתת העיר הסמוכה. שהרי בשביתת מקומו הלכה פסוקה כריב"נ דאפי' ישן קונה. ובשביתת העיר הסמוכה פליגי ר"מ ור"י ושקלי וטרי רבינו והרי"ף ז"ל כמאן הלכה. ובשביתת מקומו אי' בד' מ"ט ב' מאי לא אמר כלום דאפילו לתחתיו של אילן לא מצי אזיל. ופירשו רש"י ותו' דהפסיד שביתת מקומו מחמת שעקר דעתו בפי' משם. מכש"כ אי עקר דעתי' בפי' מעיר הסמוכה. וכ"כ הריטב"א ז"ל. אבל רבינו יהונתן ז"ל בפי' משנה מי שהי' בא בדרך כו' היה מכיר אילן או גדר כו' כתב על הא דתנן ואמר שביתתי במקומי זכה לו מקומו כו' דוקא בסמוך לאילן וגדר הוא דתנן אם אינו מכיר וקנה שביתת מקומו ואבד שביתת האילן בטעות. אבל בסמוך לעיר אפי' לא ידע שהוא סמוך לעיר ואמר שביתתי במקומי זכה בשביתת העיר. והכי דייק דעת רבינו שכ' דאי הוי ידע בהדי אינשי דמתא הוי קני שביתה. משמע דיש נ"מ בזה בין עיר לאילן וגדר דבעיר ניחא ואלים למיקני שביתה אע"ג שלא ידע. משא"כ אילן וגדר. והרי הא דבאילן הפסיד מיירי ג"כ באמר שביתתי במקומי. אלמא בעיר אפי' אמר לא הפסיד. וא"כ צריך ליישב הא דאפי' לתחתיו של אילן לא מצי אזיל והפסיד שביתת מקומו בטעות לפי' הר"ר יהונתן ז"ל בעצמו. אבל היינו שהוצרך רבינו יהונתן ז"ל בפ' כיצד מעברין במשנה מי שהי' במזרח כו' לחלק בין שוגג לפושע. ולא יישב קו' רש"י ותו' בד' מ"ט ב' ד"ה ואפי'. שהקשו אמאי הפסיד שביתת מקומו בטעות והא בכמה מקומות תנן דמי שנתכוין להניח עירוב ולא עלה בידו ה"ז לא הפסיד תחום ביתו וישבו לחלק בין תחום ביתו שבעיר לתחום מקומו שבדרך. אבל רבינו יהונתן ז"ל יישב דהתם שוגג הוי משא"כ במי שבא בדרך הוי פושע דהמניח עירוב הי' לו למדוד. ולטעמי' קאי דע"פ זה מיושב ג"כ מה שהקשיתי אמאי לא הפסיד שביתת עיר הסמוכה בטעות כמו שהפסיד שביתת מקומו בסמוך לאילן. והשתא ניחא דמי שישב בדרך ולא ידע שהוא סמוך לעיר שוגג הוי משא"כ במניח עירוב ולא מדד. מיהו הרמב"ם ז"ל יש לו דעת אחרת בסוגי' דלא יזוז ממקומו כל עיקר. באופן דודאי לא אבד שביתת מקומו לעולם. כמבואר בפ' כ"ז ובש"ע סי' ת"ט סי"א והדברים עתיקים בפי' הסוגי' דשם ואכ"מ. עכ"פ האף דאין הכרע לדבר שהרמב"ם חולק על הראב"ד ותו'. מכ"מ נראין הדברים דלא מחלק בדבר ולעולם לא הפסיד שביתת עיר הסמוכה וכ"כ הרי"ף וז"ל דר"מ סבר כיון שלא הי' יודע שהעיר קרובה אליו בתוך תחומו ונתכוין לשבות בתחומו כו'. הן אמת שהראב"ד ס"ל לחלק בין כוון במחשבה לאמר בפי' שביתתי במקומי. וכן מוכח בריטב"א שכן דעת הראב"ד ז"ל. מכ"מ הסברא דחוקה כיון שמחשבה קונה כדיבור מה לי חישב או דיבר. בשלמא בין סתמא לחישב ניחא לחלק אע"ג דבסתמא נמי קונה שביתה במקומו. וע' פסחים ד' ס' ב'. אבל בין מחשבה לדיבור אין נ"מ בזה. וע' ריטב"א ד' נ"ב בסוגי' לומר כ"ע דלא פליגי מה שמחולק עם הראב"ד ז"ל. אבל כל עיקר הכרח להראב"ד ותו' לחדש זאת. משום דקשה הא דאפי' במקומו של אילן לא מצי אזיל. ומכש"כ שביתת עיר הסמוכה אבל לדעת הרמב"ם ז"ל וישוב הר"ר יהונתן ז"ל אין בזה הכרח. וממילא אין מקום לחלק:

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה