העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא מח · פירוש יא
דרבנן הוא דאקילו בה משום עשיר כו'. זהו דעת ר' יהודה בד' נ"א ב' דעיקר עירוב ברגל. ולא אמרו לערב בפת אלא משום עשיר כו' ולדידי' אפשר לומר דהא דפליגי ר"ע וחכמים בנותן עירובו בעיר דוקא בנותן עירוב בפת ולא הקונה עירוב ברגל. מיהו לר"מ דאמר עיקר עירוב בפת כש"כ בקונה עירוב ברגל דפליגי. ורבותא דר"ע קמ"ל דאפי' בפת פליגי וכ"ת היאך אפשר ל"כ דהדר בעיר גדולה ימדוד תחומו לר"ע מביתו. ותו דבפי' תני' בד' ס"א שבת בעיר אפי' היא כאנטוכי' במערה היא כמערת צדקיהו מלך יהודה מהלך את כולה כו' ואוקי הש"ס כר"ע אבל באמת פשוט דגם לר"מ דוקא בקונה עירוב ברגל היינו שיושב בה"ש והולך לו. אבל בשובת כל יום השבת ודאי מודו כ"ע דכל העיר כד"א דמי' ודגלי מדבר יוכיח שהיו נפנין לאחוריהם והיאך עשו יושבי קצה המחנה. והרי ר"ע ס"ל אלפים אמה מה"ת אלא ודאי כישוב הש"ס בד' נ"ה ב' דכמאן דקביע להו דמי. הרי דהשובת בעיר כ"ע מודו והנה לר"י הי' מקום לומר דכמו דפליגי בנותן עירוב בפת ה"נ פליגי במערב ברגל. ורבותא דרבנן קמ"ל דאפי' בפת רואין כל העיר כד"א. ונ"מ לדינא בשובת ברגל במערה שאינה ראוי' לדיורין לד"ה או בעיר חריבה לשמואל שם בד' ס"א דמודו רבנן לר"ע ונימא דה"ה בעירב ברגל. אבל למדונו רבינו דלר"י לא פליגי אלא בפת. ומשום דתרי קולי נינהו. אבל ברגל כ"ע מודו. וה"ה במערה או בעיר חריבה וכן פרש"י ד' ט"ו ב' שבת בתל שהוא גבוה עשרה כו' מהלך את כולה כו' ופרש"י קדש עליו היום וקנה שם שביתתו מבואר דלא הי' שם כל השבת אלא בקידוש היום. ועפי"ז יש ליישב קו' התו' ד' נ"ב א' ד"ה האי להקל להחמיר הוא. וא"ת תקשי לי' לשמואל כו' ויותר ה"ל להקשות לכ"ע משובת במערה שא"ר לדיורין. וכן הקשה הריטב"א ע"ש מה שיישבו. אבל למש"כ יש ליישב בפשיטות דבל"ז יש מקום לומר דשבת בעיר חריבה היינו השובת כל יום השבת וכן הא דתניא בד' ט"ו שבת בתל כו' ג"כ בשובת כל היום. אבל בקניית עירוב באמת אין לו ד"א וה"ה בנותן עירובו אבל רמי ב"ח קאמר הרי אמרו שבת יש לו ד"א. וע"כ אפי' שבת בקידש היום הכי הוא. דלשון הרי אמרו משמע דחכמים הוסיפו קולא זו דאי בדר שם כל השבת מקרא מלא הוא שבו איש תחתיו והיינו לענין מדידת תחומין. ולשון אמרו משמע מדרבנן כדאית' במעילה ד' י"ב ב' כ"מ שאמרו חכמים לא נהנין ולא מועלין דמיו יפלו ללישכה. ופשיטא דדוקא מה שאמרו חכמים. אבל מה שמה"ת ל"נ ול"מ כמו קדשים קלים וכיב"ז הרבה אין הדין כן דו"ק ותשכח. וכן בע"ג במשנה ד' כ"ט אבל אמרו לא נהנין ול"מ. ופרש"י וכל היכא דתנן הכי שרי מדאורייתא אבל רבנן גזרו בה כו'. ופשיטא שלא כוון רש"י דכל מקום של"נ ולא מועלין אסור הנאה מדרבנן. דודאי אאל"כ שהרי קדשים קלים וחטאות המתות וחלב המוקדשין לא נהנין מה"ת ולא מועלין. אלא כונת רש"י ז"ל כל היכא דתנן אבל אמרו כו' משמע שהם הוסיפו מדרבנן. והכא נמי הרי אמרו משמע שאינו מפורש בתורה. והיינו בשובת ברגל ביה"ש ותו לא וכר"י שהוא עיקר העירוב. ובנותן עירובו בפת שאינו עיקר כ"כ נסתפק רמי ב"ח. ושפיר הקשה רבא לרמי ב"ח: