העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא מח · פירוש ט
ד"א מצומצמות וד"א ש"ק א"ב. ר"מ סבר כדי פישוט יו"ר באמה דידי' כו' פי' א"כ רואין אנו שחששה התורה שיוכל לנוח תחתיו ברווח. א"כ אפי' עוג מלך הבשן יהבין לי' אמה דידי'. ולר"י אין זה הכרח לומר כן. אלא כך שיערה התורה כדי תחתיו של אדם בינוני ולא ניתנה תורה לשיעורין וכמו מ' סאה דמקוה שהוא כדי כניסה דאדם בינוני. ולא חילקנו בדבר. ובגמ' ליתא אלא ד"א מצומצמות א"ב. ופרש"י לר"י מצומצמות ולר' מאיר גדולות כי' וא"כ אנן דקיי"ל בריש מכילתין דאמות ש"ת מודדין לחומרא. ואם כן הלכה דד"א מצומצמות וכר"י. אבל למש"כ רבינו דבפלוגתייהו תלי' הא דד"א דידי' או ש"ק. וכבר איפסיק דד"א דידי' יהבינן לי' והלכה כר"מ בהא. ע"כ כפי' הרי"ף דר"מ סבר מצומצמות ור"י סבר מרווחות. ובהא נמי הלכה כר"מ ולא כהטור סי' שמ"ט והגהות רמ"א סי' שצ"ז ס"א. ובזה תבין ג"כ פסק הרמב"ם פי"ב מה' שבת הט"ו שפסק כר"מ דד"א כפי שיפשוט אדם ידיו ורגליו. וע' בכ"מ שם. אבל לדברי רבינו מרווח יותר דע"כ הלכה כר"מ דכבר פסק ר"פ דד"א דידי' יהבינן לי' וכן בה"ג ריש ה' עירובין כ' סתמא וכמה הוא תחתיו ד"א שלש אמות דידי' ואמה כדי פישוט ידיו ורגליו. והי' נראה דאפשר לומר שהי' הגי' של רבינו בגמרא ד"א מצומצמות לחוד וכגי' הרי"ף ג"כ. והא דלא קאמר באמת ואמה ש"ק א"ב. משום דעדיין לא נתבאר גם לר"מ אי ד"א דידי' או ש"ק יהבינן. מיהו כשאיפשוט דד"א דידי'. ונר' יהודה פשיטא דד"א ש"ק כמו בכה"ת. והשתא שפיר כ' רבינו דגם בהא א"ב. מיהו בה"ג פ' כיצד משתתפין כו' מאי בינייהו א"ב אמה ש"ק ר"מ סבר אמה כדי פישוט ידיו ורגליו בדידי' ור"י סבר באמה ש"ק. משמע שלא היה הגי' כלל מצומצמות. ואולי יש כאן איזה חסרון בה"ג:
אי דייקינן כ"ה לא תנינן כצ"ל. וכ"ה בגמרא:
למדנו מקום ממקום כצ"ל: