העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא מח · פירוש א
דכתיב ראו כי ה' נתן לכם כו'. ותני' כו' כל אריכות הפסוק הביא רבינו בחנם. והנה בה"ג התחיל ה' עירובין ג"כ מברייתא זו דתני' שבו איש תחתיו זה ד"א כו' והוא הביא ג"כ הפסוק הקודם ראו כי ה' וגו' והברייתא שנשנה עליה כדרכן של ראשונים ז"ל להתחיל במילי דאגדה בזה הענין שמדבר בו. והנראה דבספרו ש"ר חסר מגוף הספר כ"ז. ולהשלים כונת רבינו הנני להעתיק לשון ה"ג והביאור ע"ז. וזהו לשון בה"ג. ראו כי ה' נתן לכם השבת. אמר להם משה לישראל הזהרו שהמקום נתן לכם השבת לשמרה. ע"כ הוא נותן לכם ביום הששי לחם יומים. מלמד שבכל יום ויום הי' המן יורד לישראל פרודות פרודות ובע"ש הי' יורד להם זוגות תנו רבנן שבו איש תחתיו אלו ד"א כו' וזהו ביאר הדרש. דדייק לשון ראו. ומהו לכם וכי למי יתן הקב"ה שבת. אבל הענין דכבר הקשו על משה רבינו אמאי לא הזהיר את ישראל מיד על השבת עד שלא באו הנשיאים ובמ"ר אמרו ע"ז אמר הקב"ה למשה עד אנה מאנתם לשמור וגו'. ונכלל גם הוא בתוכם. אבל בב"ק פ' החובל אמרו ע"ז בהדי הוצא לקי כרבא. משמע דלא נתפס משה ע"ז. ועוד יש לדקדק כשאמר משה להנשיאים ענין שבת אמר הוא אשר דבר ה' שבתון שבת קודש לה' מחר את אשר תאפו וגו'. ולא אמר שבת קודש לכם. וגם לא הזהירם עדיין מאומה. אבל האמת שכבר ידעו ישראל מהות שבת קודש ממרה כדאי' בסנהדרין ד' נ"ו עשר מצות נצטוו ישראל במרה כו' ושבת כו' והוא ברייתא דסדר עולם פרק ה'. ומכ"מ לא נצטוו לשמור שבת עד שבאו לאלוש כדתני' בס"ע שם דבאלוש ניתן להם השבת ושם עשו שבת ראשונה אבל עד שבאו לאלוש ידעו שיותן להם מצות שבת ולמדו כללי שבת וכמו שלמדו דיני פרה אדומה למ"ד שניתן להם במרה. ומכ"מ לא שמרו שבת כלל וכ"כ הרמב"ן עה"ת עה"פ שם שם לו. ובזה מיושב ק' תו' שבת ד' פ"ט ב' ד"ה כאשר צוך ע"ש. וכסבורים היו ישראל שינתן להם אזהרה דשמירת שבת בסיני בכלל המצות. וגם משה נסתפק בדבר. וכשאמר לו ה' והי' ביום השש. והכינו את אשר יביאו כו' כסבור הי' שמחמת כי קודש היום לה' ע"כ לא יוריד המן בו לקדשו. אבל מכ"מ אין ישראל מוזהרים בדבר. אלא להחרדים ע"ד ה' כמו האבות ששמרו את השבת וכה"ת כולה עד שלא ניתנה רק מצד ידיעה. וע"כ אמר להנשיאים שבתון שבת קודש לה' מחר. וכשחזר הקב"ה ואמר עד מתי מאנתם וגו'. הבין משה דכבר נצטוו בזה כאן באלוש לשמור שבת ראשונה. חזר ואמר להם ראו. פי' התבוננו בדבר. כי ה' נתן לכם השבת. ולא מפני שהוא קדוש לה'. אלא לכם לשמרה. ובמכילתא מפורש יותר שתשמרוה ובביאור ספרי פ' שלח ביארתי יותר בעזרת ה' יתברך. ומפרש עוד לשון לחם יומים. ולא קאמר לשני ימים. אלא שמלבד השנוי שהי' המן יורד יותר מבכל יום. עוד זאת שבכ"י הי' כל יום נפרד מחבירו ולא הי' מתערב מן של זה היום עם של יום אחר. והיום הו' יורד זוגות פי' לא שהי' יורד של ע"ש בפ"ע. ושל שבת בפ"ע. אלא הי' יורד ביחד. וזהו לשון יומים. של שני הימים ביחד. ובמכילתא אי' ע"ז הכתוב זהו שהי' ר' יהושע או' לחם כפול שני העומר לא'. והכוונה דבפ"ב תני' והי' משנה לחם משנה. אתה או' לחם משנה או אינו אלא לחם כפול. כשה"א שני העומר לא' הרי לחם כפול אמור. הא מה ת"ל לחם משנה לחם משנה כיצד כו' עי' מש"כ שאילתא א' אות י"ד דרבינו דריש זה הענין מדקדוק אחר ע"ש. ור' יהושע חלק בפ"ה ומפרש לחם משנה כפול ומפרש הכתוב שני העומר לא'. והביא ראי' בפ"ו מזה הפסוק שהרי משה לא אמר לישראל אלא לחם יומים ולא לחם משנה ש"מ דל"מ היינו שני העומר לא'. מיהו הא דכתיב לחם משנה שני העומר לא'. תרתי. הוא ללמד שירדו לכ"א לחם משנה בב"א הי' מעורבין. ומש"ה קיצר וכלל הכל בלשון לחם יומים כמש"כ מיהו הנ"מ בזה נראה שבא ללמדינו דגם של ע"ש לא הי' נאכל הכל בע"ש אלא היה משתייר על ש"ק וכמש"כ בשאילתא שם אות ט"ו בס"ד. זהו שראיתי להקדים באגדה דמקרא זו. ואח"כ מתחיל הלכה שבו איש תחתיו כו':