העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא מז · פירוש ד
אבל לא כבתה לא. ולא ס"ל דהלכתא כר"ש בנר שהדליקו בה באותה שבת בין כבה בין לא כבה. כ"ז מיותר ואינו מובן. ונראה דרבינו מפרש דר"ש וראב"ש דאמר מסתפק מן הנר הכבה ומפרש בגמ' דפליגי ור"ש סבר כבה אין לא כבה לא. וראב"ש סבר אע"ג דלא כבה. ולא דראב"ש לית לי' עיקר דין דבסיס לדה"א. אלא מודה בנר הדולק דאסור אלא כלפי דר"ש הוסיף בברייתא כבתה מותר לטלטלה. והוא מיותר. אלא קמ"ל כבתה לגמרי דוקא. וראב"ש ס"ל דאפי' מסתפק מן הנר הכבה דפירושו הכבה והולך כפרש"י ד"ה מן הנר הכבה דכיון דכבה והולך לא מיחייב תו משום מכבה וכש"כ דלא שייך תו בסיס לדה"א דהוי כדליתי' וכשיורי כוסות כמש"כ התו' ד' מ"ז א'. ובזה מבואר פרש"י ורמב"ם בדר"ש דמתניתין דאסר נר הדולק בשבת שמא יכבה הנר. ותמהו עלה בשלטי הגבורים ותו' רע"א. דבגמרא ד' מ"ו מבואר הטעם משוס בסיס לדה"א. אבל דייקי שפיר דהקשה הש"ס כבתה אין לא כבתה לא. מ"ט דילמא בהדי דנקיט לה כבתה כו' וליקשי על משנתינו דתנן חוץ מן הנר הדולק בשבת אמאי כו' אלא בהא י"ל גזרה שמא יכבה. כמו שגזרו שמא יתלוש ושמא יחתה לעיל ד' י"ח. אבל נר המתחיל לכבות לא שייך גזרה זו ומש"ה הוצרך ר"ש לפרש דמכ"מ אסור ואמאי כו'. ומסיק משום בסיס לדה"א. וראב"ש ס"ל דאין כאן ממשות איסור. ובהא פסק רבינו דלא כר"ש דאי לא כבתה ליכא משום בסיס לד"א. ונ"מ בנר שהדליקו בשבת משום סכנה. ואי כבה לגמרי לכ"ע שרי לטלטל שהרי אין מוקצה לח"ש. אבל בשעה שדולק אסו' כר"ש או משום גזרה או משום בסיס לד"א. אבל התחילה לכבות הלכה כראב"ש. נמצא שאין הלכה כר"ש בין כבתה בין לא כבתה. וצ"ע שלא נתבאר כ"ז בפוסקים ז"ל וגם רבינו לא הביא הא דראב"ש כלל: