העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא מו · פירוש ג
אין מעברין שנים אלא ביום כו'. כצ"ל וכן הוא להלן בסי' הנ"ל. ואולם אפשר לקיים גי' זו וכמש"כ לעיל אות א' דעיקר למוד עבור שנה מקה"ח הוא דעפ"י העיבור יקבעו החדשים אדר וניסן השייך לקידוש מועדות. ונכלל במקראי קודש וכדתני' בת"כ ואגב אבאר דבת"כ תני עיברוה בלילה עיברוה משנה לחבירתה כו' ת"ל אותם אלה הם מועדי אין אלה מועדי. ולכאורה הוא נגד סוגי' הש"ס דנ"ל ממשפט. מה משפט ביום כו' אבל באמת מדרשה דמשפט לא ידענו אלא דלכתחילה דינא הכי. ועדיין לא ידענו שאם עיברוה אינו מעובר. ומדרשה דאותם מיעוטא לא ידענו על מה מדייק האי קרא. אבל מדרשה דמשפט דבעינן יום וכדומה. למדנו דאותם כדין וכמשפט הם מועדי ובא"א אין הם מועדי. ובזה מיושב דעת הסוברים דבדיעבד אם דנו בלילה הוי דין כדאי' בתו' ורא"ש יבמות ד' ק"ד. ולא קשה מקה"ח ועיבור השנה דש"ה דכתיב אותם אלה וגו' מיעוטא. מיהו להיפך א"א להוכיח בדין דכשר בדיעבד. דא"ל דס"ד דלא איתקש למשפט אלא לכתחילה. להכי איצטריך אותם: *[ולפעד"נ לומר דהת"כ לטעמי' אזיל. דהנה בר"ה ד' כ"ה אמרינן סד"א תהוי חקירת עדים כתחילת דין כו' מה משפט ביום אף ה"נ ביום. ופרש"י ז"ל שם דמשפט הוי תחלת דין. והגאון טורי אבן שם הקשה ע"ז מסנהדרין ד' ל"ג דאמרינן שם דושפטו היינו גמ"ד. ומסיק שם דתליא במחלוקת ר"י ורבנן בשבוטות ד' ל' דרי"ס דקרא דוישב משה לשפוט את העם היינו בגמ"ד דוקא. ורבנן ס' דמיירי בין בגמ"ד בין בתח"ד. והכא דאמרינן דמשפט הוי תח"ד זהו לרבנן ולא לר"י עיי"ש שהאריך בזה. והנה ידוע מ"ש ביומא ד' מ"א ובש"מ דסתם ת"כ היינו ר"י. וא"כ אזיל לטעמי' דס"ל דממשפט אינו מוכח ומש"ה הוצרך לילף מקרא אחר. ואי קשיא א"כ משפט לר"י למה לי. נ"ל דר"י לטעמי' אזיל דהא בר"ה שם ילפינן דקידוה"ח צריך ג' מדקאמר לי' רחמנא למשה עד דאיכא אהרן בהדך. ואין ב"ד שקיל ומש"ה צריך ג'. והשתא ר"י לטעמי' אזיל דס"ל בסנהדרין ד' ג' דלא אמרינן אין ב"ד שקול. ואע"ג דמסקינן שם דדוקא בסנהדרי גדולה. אבל בקטנה ס"ל דאין ב"ד שקול. הא כתבו רבינו יונה והר"ן ז"ל בחי' שם דטעמא דמילתא משום דבסנהדרי גדולה כתיב מנינא שבעים משא"כ בסנהדרי קטנה עיי"ש והשתא גבי קידוה"ח נמי דכתיב מנינא משה ואהרן א"כ דמי לסנהדרי גדולה ולא אמרינן אין ב"ד שקול ומש"ה הוצרך לילף ממשפט דבעינן ג'. וכמ"ש התו' בר"ה שם. דלמ"ד דמה"ת צריך ג' בד"מ. א"צ לילף מקרא דמשה ואהרן דבעינן ג'. והיינו דממשפט נפ"ל וכמ"ש הט"א שם. ואע"ג דכתבו התו' שם דלמ"ד דמה"ת סגי בחד בד"מ. ליכא למילף ממשפט דבעינן בקידוה"ח בג'. וא"כ תיקשי הא ר"נ ס' בשבועות שם כר"י דמשפט היינו גמ"ד דוקא וכמ"ש הר"ן ז"ל שם וס"ל בסנהדרין ד' ה' דמה"ת סגי בחד. וא"כ תיקשי לדידי' משפט ל"ל מיהו לק"מ דה"ט דלמ"ד מה"ת סגי בחד. ליכא למילף ממשפט. אע"ג דמשפט דכתיב גבי קידוה"ח כולל בין דיני ממונות בין דיני קנסות מ"מ אפשר דלא הקיש הכתוב אלא למשפט דד"מ דסגי בחד וכמו שביאר כ"ז הגאון בט"א שם. א"כ זהו דוקא למאן דנפקא לי' דלילה פסול לקידוה"ח ממשפט שפיר י"ל דלא הקיש רק לד"מ. ואיצטריך ללילה. משא"כ לר"י דלא נפקא לי' דלילה פסול רק מקרא אחרינא א"כ ע"כ הקיש הכתוב למשפט דדיני קנסות. דאי לד"מ לישתוק קרא מיני' ומה"ת נימא דבעינן ג'. וע"כ הקיש הכתוב למשפט דד"ק וא"ש. ואי קשיא הא כ' הט"א שם בשם הרמב"ן ז"ל דלמ"ד מה"ת בעינן ג' בד"מ א"כ ל"ל קרא דעד דאיכ' אהרן בהדך. ותירץ דהוי ילפינן קידוה"ח מהפרת נדרים דסגי ביחיד מומחה עיי"ש. והשתא לר"י דע"כ הא דהקיש הכתוב לד"מ דקנסות היינו דבעינן ג'. והא בקנסות בעינן ג' מומחין ול"ל קרא דעד דאיכא אהרן בהדך. לק"מ דאינו דומה מומחה דדיני קנסות ליחיד מומחה דהפ"נ. דגבי הפ"נ בעינן רב מובהק וגדול הדור וכמ"ש הב"י ביו"ד סי' רכ"ח ע"ש. משא"כ גבי דיני קנסות. ומעתה ה"א דיחיד מומחה דהפ"נ סגי ג"כ בקידוה"ח. ומש"ה איצטריך קרא לומר דאפילו משה דהיה גדול הדור. גבי קידוה"ח עד דאיכא אהרן בהדי'. וז"ש הגמרא בר"ה שם אין לך מומחה לרבים בישראל יותר ממשה כו'. (וע' יבמות ד' מ"ו תוס' ד"ה אין ובהרא"ש שם וברמב"ם פי"ג מה' איסורי ביאה ודוק) ודע דבס' המצות להרמב"ם ז"ל מצוה קנ"ג הביא בזה"ל ואמרו מנין שאין מעברין ואין מקדשין את החודש אלא ביום שנאמר מימים ימימה עכ"ל הרי הביא ג"כ דרשה אחרת. ולא הביא קרא דמשפט דאמרינן בגמרא דילן. והיינו משום דאזיל לטעמי' שפסק בפ' כ"א מה' סנהדרין כר"י. ומש"ה אין להוכיח ממשפט. ורבינו ז"ל שהביא הך דרשה דמשפט נראה דאזיל לטעמי' דלקמן בשאילתא נ"א נראה לכאורה שפוסק כרבנן דר"י עיי"ש ודוק. ועפי"ז נלפע"ד לתרץ מה שהקשו על הרמב"ם ז"ל בפ"ג מה' סנהדרין דיליף שם דהתחלת דין הוי ביום דוקא. משום דמקשינן ריבים לנגעים ע"ש. והקשו ע"ז דהא מבואר בסוגי' דסנהדרין ד' ל"ג דלר"מ דמקיש ריבים לנגעים אף גמ"ד הוי ביום דוקא. וא"כ היאך פסק תרתי דסתרי אהדדי ע"ש. ולפי דברינו יבא עה"נ בס"ד. דהנה איתא באדר"נ פ"י הי' ר"מ אומר מה ת"ל כקטן כגדול תשמעון. שלא יהא אחד עומד ואחד יושב כו' אר"י שמעתי שאם רצו להושיב שניהם כאחד מושיבין ואין זה אסור. אי זה אסור שלא יהא אחד יושב ואחד עומד. ד"א כקטן כגדול תשמעון כו' (כצ"ל וכן הגי' הגר"א ז"ל ופירוש ע"ז תמצא בס' קרבן אהרן בת"כ פ' קדושים פרק ד' פיסקא ד' וע' בירושלמי פ"ג דסנהדרין ופ"ד דשבועות ופ"ו דיומא ודוק) וא"כ מבואר דר"מ ס"ל כרבנן דר"י דמשפט הוי בין בתח"ד בין בגמ"ד. והשתא דברי הרמב"ם ז"ל א"ש עה"נ. דהא הקשה הכ"מ שם על הגמרא. דמנ"ל דלר"מ דמקיש ריבים לנגעים הוי אפילו גמ"ד ביום. אימא דאתא קרא דושפטו את העם בכל עת. ומפיק מהך הקישא. לגמ"ד דהוי אפי' בלילה עיי"ש. אמנם עפ"י דברינו מיושב קושיתו דהא כיון דסבר ר"מ דמשפט הוי בין בגמ"ד בין בתח"ד. ואי דקרא דושפטו מפיק מהך הקישא. א"כ מנ"ל לחלק בין גמ"ד לתח"ד דהא לר"מ משפט הוי אפילו תח"ד וכיון דושפטו מפיק מהקישא א"כ לתח"ד נמי מפיק דמ"ש וא"כ תח"ד נמי יהא כשר לדידי' בלילה אלא ע"כ דר"מ לא סבר דמפקינן מהך הקישא ומש"ה לדידי' אפי' בגמ"ד פסול בלילה. משא"כ הרמב"ם ז"ל לטעמי' אזיל דמשפט הוי גמ"ד וכר"י. וא"כ קרא דושפטו מפיק מהך הקישא דריבים לנגעים לגמ"ד דוקא. דהא ושפטו לא מיירי רק בגמ"ד וא"ש. (וע' לקמן שאילתא פ"ח) ולכאורה יש לתמוה על הגאון ט"א שכתב דלר"י משפט הוי גמ"ד דוקא מהא דאיתא בשבועות ד' ל' בצדק תשפוט עמיתך שלא יהא אחד יושב ואחד עומד. והך ברייתא ע"כ אתיא כר"י וכמ"ש הר"ן ז"ל שם אלמא לר"י משפט הוי תח"ד (ולפי גירסת הרי"ף ורש"י ז"ל בהך ברייתא א"ש עפ"י דברי הקרבן אהרן הנ"ל עיי"ש ודוק) אמנם לפענד"נ דאינו מוכרח לומר דהך ברייתא אתיא כר"י דוקא דאפילו לרבנן איצטריך. כגון שהי' אחד מהם חכם דמושיבין אותו וקמ"ל דצריך להושיב אף השני כדאיתא שם דמושיבין לכולהו ע"ש וא"ש. ומה שיש להאריך עוד בדברי הגאון טורי אבן שם אכ"מ]: מחתני הרר"פ שי':
אר"י ברי' דר"ש ב"פ מאי קרא כו' כצ"ל: *והנה בגמרא איתא בזה"ל אמר ר"י בריה דר"ש ב"פ מ"ט דחנני' איש אוני אמר קרא לשכנו תדרשו כו'. ומשמע דחנני' דוקא דריש האי קרא דלשכנו. אבל רבנן לא דרשי ליה דאי הוי דרשינן לי'. אפילו בדיעבד אינו מעובר. וא"כ יש לתמוה על הרמב"ם ז"ל שכתב בפ"ד מה' קידוש החדש וז"ל ואין מעברין את השנה אלא בארץ יהודה שהשכינה בתוכה שנאמר לשכנו תדרשו ואם עברוה בגליל מעוברת עכ"ל הרי דריש האי קרא דלשכנו ואפ"ה ס"ל דבדיעבד מעוברת. וכבר הקשה כן הגאון בצל"ח סוף ברכות עיי"ש. אבל ברור דהרמב"ם ז"ל גריס כגירסת רבינו ז"ל דל"ג מ"ט דחנני' אלא מאי קרא וקאי בין אדרבנן בין אדחנני' דתרוויהו דרשי האי קרא רק דרבנן ס"ל דזהו דוקא לכתחלה וחנני' ס' דאפילו בדיעבד א"מ וא"ש. ובזה מיושב קושית התוספת בסנהדרין שם שהקשו דבברכות נפקא לן מדכתיב כי מציון תצא תורה והכא מייתי מלשכנו תדרשו. ולפ"ז א"ש דמקרא דלשכנו דממעטינן מיני' גליל זהו דוקא דלכתחילה אבל מקרא דכי מציון דממעטינן מיני' ח"ל הוי אפילו בדיעבד כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"א שם (והגאון ט"א בר"ה ד' כ' חתר למצוא מקור לזה עיי"ש). אבל הדבר מפורש בירושלמי סנהדרין פ"א אין מעברין אותה בח"ל ואם עברוה אינה מעוברת. את חמי בגליל אין מעברין בח"ל מעברין. בגליל אין מעברין ואם עברוה מעוברת. בח"ל אין מעברין ואם עברוה אינה מעוברת וכ"ה בירו' פ"ו דנדרים) ומעתה בברכות ע"כ הוצרך להביא קרא דכי מציון. דהא התם הוו קא מיפלגי בדיעבד אי מעובר. וכמו דאמרינן שם מ"מ אני מטמא ואתם מטהרין כו' מפני שאתה מעבר שנים כו' ופירשו המפרשים דר"ל דמפני שהקידוש והעיבור שלו לא הוי עיבור וקידוש. ויש נ"מ בזה לענין טומאה וטהרה וכן לענין או"ה. כגון לענין ג' שנים דקטנה וכדומה. ומש"ה הי' הוא מטמא והן מטהרים הוא אוסר והן מתירין. וכיון שהוצרכו ללמוד דאפי' דיעבד אינו מעובר. מש"ה הוצרכו לילף מקרא דכי מציון ולא מהך קרא דלשכנו. וממוצא דבר תבין דקרא דכי מציון קאי ג"כ על עיבור שנים דהא קרא דלשכנו אינו אלא לכתחילה (ולפי גירסת הירושלמי והתוספתא שם בדברי חנני' איש אוני אף חנני' סובר כן ע"ש) וא"כ הא דאמרינן אם עברוה אינה מעוברת. ע"כ מקרא דכי מציון נפקא לן. וכ"כ הרמב"ם ז"ל שם. וכן מוכח מירושלמי שם ושם. שלא נזכר שם דחנני' ב"א קידוש חדשים רק עיבור שנים לחוד ואפ"ה הביא שם הך קרא דכי מציון. ודלא כמ"ש הגאון בצל"ח שם דקרא דכי מציון לא קאי רק על קידוש חדשים ולא על עיבור שנים משום דבעיבור שנים לא אמרי' אתם ואפילו שוגגים כו' ובזה תירץ קושית התו' הנ"ל עיי"ש. ואישתמיטתי' דברי הת"כ פ' אמור וז"ל לא היתה השנה צריכה להתעבר ועיברוה אנוסים או שוגגים או מוטעים מנין שהיא מעוברת ת"ל אשר תקראו אתם אתם אפי' שוגגים אתם אפילו מוטעים. אתם אפי' אנוסים אם קראתם אתם מועדיי ואם לאו אין מועדיי עכ"ל. וכ"ה במדרש רבה פ' בא ע"ש. ומה שהביא הצל"ח ראי' מתוס' ר"ה ד' כ"א ע"ש לפעד"נ כוונה אחרת בדבריהם ז"ל. והיינו דהא דאמרינן אתם אפי' מוטעים ושוגגים. היינו דוקא כשקבעוה בזמנה כגון שנצרך לקבוע ר"ח ביום ל"א והם קבעו ביום ל' ע"י עדי שקר וכדומה. או להיפך שנצרך לקבוע ביום ל'. והם קבעו ביום ל"א אבל ודאי אם קבעו ר"ח שלא בזמנו כגון ביום כ"ט או ל"ב ודאי אינה כלום. כדאיתא להדיא בת"כ ובירושלמי שם. ומעתה ל"ל גבי עובדא דחזקי' אתם אפילו שוגגים ומוטעים דהא כיון דאמרינן דיום ל' של אדר הוי כניסן א"כ כבר עבר הזמן ולא שייך לומר בזה אתם אפילו מוטעים ושוגגין. כנ"ל ברור בכונתם ז"ל. ומה שהביא הצל"ח עוד ראי' מדברים שאמרו אין מעברין ומצינו שאמרו ואם עברוה אינה מעוברת ע"ש. הנה לא מצינו שיאמרו בגמרא ואם עברוה אינה מעוברת. רק גבי טומאה ס"ל לר"י בסנהדרין שם אם עברוה אינה מעוברת. וטעמא דמילתא היינו משום דר"י לטעמי' אזיל דדרשינן בת"כ שם יכול כשם שמעברין את השנה מפני הצורך כך יעברוה מפני הטומאה ת"ל ובחודש הראשין פסח. אל יצא חודש הראשון בלא פסח. עכ"ל. ובתוספתא דסנהדרין איתא להדיא על כל דאמור רבנן אין מעברין דאם עברוה מעוברת חוץ מלפני ר"ה ופחות חודש ויתר חודש ומשנה לחבירתה ובלילה. והטעם דכולהו. משום דאיכא מיעוטי בת"כ שם דאיתא שם בזה"ל. עברוה בלילה עברוה משנה לחבירתה פחות חודש או יתר חודש יכול תהא מעוברת ת"ל אלה הם מועדי אין אלה מועדי. עכ"ל. א"כ גזה"כ הוא דבכל הני אינה מעוברת. ובלפני ר"ה דאינה מעוברת הדבר פשוט כמ"ש לעיל דהא לא הוי במועדו מידי דהוה אב"ד שקידשי את החודש ביום כ"ט שיהי' ר"ח למחר דאינו כלום [ובזה מיושב קושית רבינו יונה ז"ל בחידושיו לסנהדרין דל"ל למימר אין מעברין קודם ר"ה או משנה לחבירתה תיפוק לי' דהא אין אנו יודעין האביב ופה"א של שנה הבאה. אבל עפי"ז מיושב דהא אינו דומה להדדי דעל תקופה לחודה אם עברוה מעוברת אבל לפני ר"ה או משנה לחבירתה אם עברוה אינה מעוברת ומתוספתא זו משמע דלא כמ"ש הגאון קה"ע בפ"ו דנדרים בפי' משנה לחבירתה ע"ש] מיהו בירושלמי פ"א דסנהדרין איתא דעל שלוש ארצות מעברין את השנה. על שנים מעברין על א' אין מעברין ואם עברוה אינה מעוברת. וכן אין מעברין מפני הצינה ומפני הגשמים ואם עברוה אינה מעוברת. אבל ברור דטה"ד בירו' וכדאיתא להדיא בתוספתא דבתרוויהו אם עברוה מעוברת. שוב מצאתי בחי' הר"ן ז"ל לסנהדרין ד' י"א שכתב וז"ל והטעם בכל זה שאע"פ שהסימני' שהעיבור תלוי בהם הם ידועים אעפי"כ מסרו הכתוב לב"ד כדדרשינן שמסר להם קידוה"ח כדאמרינן בר"ה אתם אפי' שוגגים אפילו מזידין אפי' מוטעים אין לך מועדות אלא אלו כו' ומ"ש חכמים אין מעברין לא אמרו אלא לכתחילה וכן מ"ש לפנינו שאין מעברין את השנה לא משנה לחבירתה ולא ג"ש זאח"ז אינו אלא לכתחילה כו' עכ"ל. ועל מש"ש ר' יהודה אומר אינה מעוברת כ' שם וז"ל ואע"ג שאמרן לעיל שהרשות ביד ב"ד לעבר מפני הצורך אעפ"י שאין שם הסימנים הידועים ס"ל לר"י שחכמים גזרו מפני הטומאה כדי שלא יבואו להרהר על טומאה בציבור משום דר"י ס"ל שטומאה הותרה בציבור עכ"ל. הרי מבואר כמ"ש. אלא שמ"ש דמשנה לחבירתה לא הוי רק לכתחילה זה סותר דברי הת"כ והתוספתא. גם מ"ש דמפני הטומאה לא הוי רק מדרבנן זה סותר דברי הת"כ הנ"ל. ואפשר דס"ל דלא הוי רק אסמכתא. וע' ש"א סי' ל"ח ובשעה"מ ה' ביאת מקדש ודוק ודע שהגאון בצל"ח שם דקדק מלשון הרמב"ם ז"ל דס"ל דדוקא עיבור שנה הוי ביהודה דוקא. אבל קידוה"ח הוי אפילו בגליל עיי"ש. והכי נראה דעת רבינו ז"ל. שהרי לעיל כתב ואין מעברין שנים ואין קובעין חדשים אלא ביום כו'. וכאן כתב ואין מעברין את השנה אלא ביהודה ולא זכר כאן קידוה"ח [אם לא שנאמר שלא נקט אלא לשון הברייתא] וכן נראה מתוספת' פ"ק דסנהדרין ע"ש. אבל הגאון בט"א שם כתב דלאו דוקא עיבור שנה אלא ה"ה קידוה"ח נמי לא הוי רק ביהודה ע"ש. וכן מבואר בפירש"י קידושין ד' ל"ז דקידוה"ח נמי לא הוי רק ביהודה ע"ש. ויש לתמוה על הצל"ח שלא זכר כלל מדברי רש"י ז"ל אלו]. ג"ז מחתני הרר"ף שי':
אבל ליכא מומחה בא"י ואיכא מומחין בח"ל כו' ומעיקרא לאודעי יממא כו' כצ"ל וכן הוא בסי' הנ"ל: