העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא מה · פירוש ט
ה"מ להפנות הוא דסגי לי' בכיס טפח וכו'. א"א ליישב כל הענין. ובל"ס שלתהפך כאן שורה שלימה וכצ"ל וה"מ להפנות הוא דמכסיין. אבל להשתין כד מחתין ברישי' משתין מים. ולהפנות נמי הוא דסגי לי' בכיס טפח או כי נקיט להו בידיה אבל להשתין מים כו' והביאור פשוט דמחלק רבינו בתרי מילי בין להפנות בין להשתין. בקולא ובחומרא חדא דלהשתין קילא דשרי להשתין כשהם בראשו. וכ"כ הראב"ד ז"ל בהשגות פ"ד הי"ח בזה"ל נראה בגמרא דבה"כ עראי משתין בהם ותפילין בראשו. אבל לא יטלנו בידו משום קינוח הניצוצות וה"כ רב אחא ז"ל ע"כ. וע"ע בסמוך ותו נ"מ לחומרא דלהפנות הוא דסגי בכיס טפח או כי נקיט להו בידי'. ור"ל ונכנס בהו לבה"כ. אבל להשתין אסור עד דמנח בכיס. ומפרש הטעם. משום דלהפנות הוא דאסור כי מחתן ברישי' מש"ה שרי למינקיטינהו בידי' דבעי מלבישינהו. פי' דלא אטרחו חכמים לגוללן ולהניחן בכיס כיון דבעי ללובשן מיד. ובע"כ צריך לחלוץ כשנכנס לבה"כ מש"ה התירו לאוחזן בבגדו ובידו וליכנס. אבל להשתין מים שרי לאוניחן בראשי' מש"ה באלבשינהו שרי. ואי לא לא. עד דמחית להו בכיס. דשרי אפי' ליכנס בלילה. או כשאינו רוצה ללובשן עוד. א"כ אין נ"מ להפנו' או להשתין. כ"ז הוא דעת רבינו והגאון רד"ל ז"ל הגיה ה"מ להפנות הוא דבעי לי' כיס טפח אבל להשתין כד מחתן כו' ולהפנות נמי הוא דשרינן כי נקיט להו בידיה כו' ועולה ג"כ כמש"כ דנקיט קולא וחומרא דהשתנה. ובגמרא איתא ת"ר לא יאחז אדם תפילין בידו כו' ולא ישתין בהם מים. ואמר ר"ש דב"ש הוא. דאי ב"ה השתא בה"כ קבוע שרי בה"כ עראי מיבעיא. ונדחו דברי רב ששת. מכ"מ קשיא השתא בה"כ קבוע שריא בה"כ עראי מיבעיא. ה"ק בה"כ קבוע דליכא ניצוצות שרי בה"כ עראי דאיכא ניצוצות אסור. ולא הזכיר רבינו טעם של ניצוצות כלל. ונראה דרבינו ס"ל כפרש"י ד"ה דאיכא ניצוצות כו' הילכך א"א לאחוז תפילין בידו עכ"ל. משמע דדוקא אליבא דב"ה דס"ל אוחזן בידו ונכנס ניחא טעמא דא אבל לר"ע דקיי"ל כותי' דגוללן בבגדו ובידו לא שייך איסור זה וכ"כ בסה"ת דהברייתא דאסור להשתין מים כשהן בידו אתי' כב"ה ומשום ניצוצות אבל בחיקו אם חגר חגורה או כשהן בבגדו ובידו פשיטא דשרי בין להשתין בין לפנות וע' ביאורי הגר"א סי' מ"ג סק"ח דפסקי הש"ע סתרי אהדדי. אבל רבינו דרב גוברי' מפרש טעם אחר דאתי' גם אליבא דהילכתא. והגמרא לא מפרש טעם ניצוצות אלא כלפי דרב ששת קאמר דאתי כב"ש ולב"ה קשה. מש"ה מפרש גם אליבא דב"ה ומזה הטעם. ויש להוסיף דודאי בברייתא שני' שהביא הש"ס דברים שהתרתי לך כאן אסרתי לך כאן. וזהו ק"ו שאין עליו תשובה. ומפרש הש"ס דברים שהתרתי בבה"כ קבוע אסרתי בבה"כ ארעי. והטעם משום ניצוצו' ומקשה א"ה אמאי אין עליו תשובה הא תשובה מעלייתא הוא. ומשני ה"ק הא מילתא תיתי לה בתורת טעמא ולא תיתי לה בתורת ק"ו. דאי אתיא לה בתורת ק"ו זהו ק"ו שאין עלי' תשובה. ואי מטעמא דרבינו אמאי אין עליו תשובה. הא מק"ו גופא תשובתו רצוני דתקנתו קלקלתו. משום שבה"כ ארעי קילא שיכול ללבוש כדרכו חמיר לענין ליכנס בהן. וכיב"ז הרבה. אלא ודאי לא מזה הטעם. אבל בברייתא דלא ישתין בהם ודאי אפשר לומר הטעם אליבא דכ"ע אפי' לר"ע ומטעמו של רבינו. זהו דרכו של רבינו ז"ל ומש"כ הראב"ד ז"ל. אבל לא יטלם בידו משום קנוח הניצוצות והכי כ' ר"א. אינו מובן. והרי דינא דגמרא הוא ואדרבה רבינו גייז לה. ואולי כונתו להשיג גם בזה על הרמב"ם שכ' דאפי' כשהן גלולים אסור משום ניצוצות. וע"ז כ' דר"ל כשהן בידו אסור משום ניצוצות. והכי מוכח משיטת ר"א גאון. ועתה עלינו לפרש שיטת הרי"ף והרמב"ם ז"ל. והנה הרי"ף כ' בזה"ל ובה"כ עראי איכא ניצוצות ולפיכך אסור אפי' לאוחזן בבגדו ובידו להשתין. והרמב"ם הוסיף שאין עצה אלא חולץ אותן ונותנן לחבירו לשמרן מבואר דאפי' בכיס אסור. דלענין ניצוצות אין נפקותא בדבר אם בבגדו או בכיס וכ"כ עוד בהלכה י"ט הי' לבוש בתפילין והוצרך לבה"כ לעת ערב כו' לא יכנס בהם גלולים בבגדו ואפי' להשתין מים בבה"כ קבוע אלא כיצד יעשה חולצן ומניחן בכליין אם הי' בו טפח כו' ולמאי דייק הרמב"ם להשתין מים בבה"כ קבוע. הא בעראי ג"כ אסור כשהן גלולים. אלא ודאי דבבהכ"ס עראי גם בכיס אסור ולא כמ"א ס"ק י"ד שכ' דגם להרמב"ם מותר בכיס. עוד חולק הרמב"ם על רבינו. ואוסר להשתין כשהתפילין בראשו. ורבים תמהו מנ"ל להרמב"ם לחלוק על רבינו. והנראה לי דהרמב"ם לטעמי' בהא דתני' בזו הברייתא ולא יישן בהם שינת קבע ולא שינת עראי. ובסוכה ד' כ"ו רמי ג' ברייתות אהדדי דת"ח ישן בהם ש"ק וש"ע. ות"ח ישן בהם ש"ע ולא ש"ק. ות"ח לא קבע ול"ע. ומשני ל"ק הא דנקיט להו בידי'. הא דמנחי' ברישי' הא דפריס סודרא עלייהו. ומפרש הרמב"ם. דנקיט להו בידיה ישן בהם אפי' ש"ק. וכגון שהן כרוכים בידו וכשהן בראשו אסור לא קבע ולא עראי. וא"כ מפרש סיפא דהאי ברייתא ולא יישן בהם ש"ק ולא ש"ע במלובשין כדרכו ולכאורה ק' אמאי לא מוקי הגמ' ברייתא כשאוחזן בידו ואינן כרוכים. דאסור אפי' ש"ע. והרי האי תנא מיירי בהכי בפי' ברישא לא יאחוז תפילין בידו וס"ת בזרועו ויתפלל. אלא משום דקשה להגמרא אמאי הפסיק התנא באיסור השתנה בין תפלה לשינה. הא חד טעמא לתרוויהו שמא יפלו. משא"כ הא דלא ישתין כו' אלא ודאי דהני תרי בבא מיירי בכ"ע בין כשהן מלובשין בין דומי' דרישא. וממילא למדנו דאסור להשתין בין כשהן בראשו משום הפחה בין כשאוחזן בידו ומשום ניצוצות. וכן אסור לישן ש"ע בין כשהן בראשו משום הפחה. בין כשהוא בידו שמא יפלו אם לא כשהן כרוכין. וממילא למדנו כדי לקיים הברייתא דלא ישתין אליבא דהילכתא. ש"מ דאפי' לר"ע אסור ותו דומיא דרישא לא יתפלל דאסור שמא יפלו אפי' בכיס דומי' דס"ת [אלא דשיטת בע"ה והובא בהגהת רמ"א סי' מ"ד. דאפי' לשמא יפלו ל"ח כה"ג] אבל רבינו י"ל דמפרש כפרש"י דהא דלא יישן לא ש"ק ולא ש"ע מיירי בדנקיט להו בידי'. דומיא דרישא. וכן בכה"ג אסור להשתין. אבל כשהן בראשו רשאי לישן ש"ע. וה"נ שרי להשתין: