העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא מה · פירוש ב
אמר ר"ש כל שאינו מניח תפילין עובר בשמנה עשה כו'. וברישא בגובה של ראש כו'. יש לנו לשום לב על שסדר מימרא דר"ש בתוך הבריית' דגובה ש"י וש"ר ולאו דבר ריק הוא: אבל למדונו רבינו בזה שמפרש מנין שמנה עשה כפי' שני דרש"י דלפי' א' דיש ד' פרשיות ואכל חדא קיימא תרי עשה כו' ולישנא אחרינא דבפרש' והי' כי יביאך כתיב והי' לך לאות וגו' ושמרת את החוקה וגו' ובסוף הפרשה כתיב והי' לאות וגו' הרי ג' ובק"ש וקשרתם והיו לטוטפת. וכן בפ' והי' א"ש וקשרתם אותם וגו' והיו לטוטפות. הרי ז' ושמתם את דברי אלה דדרשינן שתהא שימה נגד הלב עכ"ל ור"ל דלפי' הב' לא חשיב למצוה בפ"ע אלא הכתיב בפ"ע בצווי. משא"כ בפרשה דוהי' כ"י דכתיב והי' לאות ע"י ולזכרון ב"ע אין כאן אלא צווי א' ולא נמנה אלא למ"ע א'. ודעת רבינו כפי' שני. ומש"ה כשהגיע לדרשה להא דר"י דדריש ושמתם שתהא שימה נגד הלב הביא הא דר"ש דשייך אליבי' דר"י וזה ברור. ולמדנו מכאן עוד דאזיל רבינו בשיטת הגאונים דפסקי כריה"ג דושמרת את החוקה הזאת וגו' בתפילין הכ"מ. וע' מש"כ בדרשה דחנוכה סי' כ"ו אות כ"א. וא"כ לילה לאו זמן תפילין מה"ת כמש"כ הרא"ש ה' תפילין בשם ספר העתים פסק לגאון אסור להניח תפלין בשבתות ויו"ט דכתיב ושמרת את החקה וגו'. ואסור להניח תפילין בחו"ה כו' וכ' הרא"ש עלה ונ"ל שאין לסמוך על האי פיסקא דק' י"ל הלכה כר"ע מחבירו. וכן פסק רב אשי דלילה ז"ת ולריה"ג דדריש מימים ולא הימים פרט לשבתות ויו"ט לדידי' ודאי חוה"מ בכלל יו"ט כיון שקרויין מקרא קודש: אבל לר"ע דנ"ל שבתות ויו"ט מוהי' לך לאות אין חוה"מ בכלל עכ"ל הרא"ש ז"ל. והנה רבינו בשיטת גאון קאי דקי"ל כריה"ג וע"ע מש"כ אות ה'. וכ"כ הרמב"ם ה' תפילין פ"ד ה"י זמן הנחת תפילין ביום ולא בלילה שנאמ' מימים ימימה חוקה זהו מצות תפילין. וכן שבתות ויו"ט אינן זמן תפילין שנאמר והי' לך לאות. ושבתות ויו"ט הן עצמן אות כו' וזהו פשטא דמה שכ' הרי"ף בה"ת ובפרק המוצא תפילין הא דאביי ספ"א דביצה הי' בא בדרך וחשכה עליו כו' כמש"כ הבעה"מ וכ"כ הגאון שאגת ארי' ולא כמש"כ הרמב"ן ז"ל אלא משום דסבירא ליה לילה לאו זמן תפלין. והא דנצרך הרמב"ם לענין שבתות ויו"ט לקרא דלאות. ור"ל דתרווייהו איתנהו וצריכי. דמשום דושמרתם עובר בלאו ועשה וגם אסור אפי' בחול המועד כמו שכ' הגאון. דאי משום אות לא אימעוט אלא שבתות ויו"ט דאסור במלאכה והוא האמת. מיהו אי משום דושמרת לחוד לא הי' נאסר אלא להניח לכתחילה אבל לא נתחייב לחלוץ והיינו דרב אשי דסבירא ליה אפי' לאו לשמרן מותר בלילה. והלכה ואין מורין כן כדאיתא בדף ל"ו ולא כפרש"י וסייעתו דתליא בדר"ע ורבי יוסי הגלילי. אלא דודאי כריה"ג סבירא ליה ומכל מקום שרי להיות מונחים מבעו"י. מה שאין כן בשבתות ויו"ט דאסור משום והי' לאות. ובזה פליגי שני התלמודים. דבירושלמי איתא שהיו מברכין בחליצת תפילין בלילה לשמור חקיו. ואנן לא קיימא לן הכי. היינו דבירושלמי סבירא ליה דושמרת וגו' משמע אפי' לחלוץ. ותלמוד דילן פליג בהא. וזהו פלוגתא דר' אלעזר ור"א שם. ועי' ביאור הגר"א או"ח סימן ל' סעי' ק"א. אבל דרשה דלאות פשיטא דלעולם אסור כמבואר שם בדרשה דרבה בר"ה ספק חשיכה לא חולץ ולא מניח. מבואר דודאי חשיכה חולץ. ומפרש הש"ס דבע"ש איתמר וכדר"ע. נמצא דלפי דברים אלו מבואר דעת. רבינו דחוה"מ פטור מתפילין משום ושמרת. אבל כ"ז הוא לדעת גאון שהביא בס' העתים. אבל דעת הש"ע דלילה זמן תפלין ולא כריה"ג וחול המועד לאו זמן תפלין משום דולאות משמע למעט חול המועד גם כן. וכתבו האחרונים ז"ל להיפך דאי דרשינן מימים ימימה לא ממעטינן חוה"מ. אבל משום אות חול המועד גם כן אות בסוכה ומצה. ולפי' זה עדיין יש להסתפק בדעת רבינו בחול המועד דילמא לא ממעט לא מושמרת ולא מלאות. אבל בפרש' יתרו שאילתא נ"ד אות כ"ז מבואר בס"ד דלדעת רבינו חול המועד גם כן נקרא אות. ופטור מתפלין. והנה יש מקום להקשות על הרמב"ם דפסק כריה"ג והוא הביא מימרא זו דר"ש סוף פ"ד ופי' כפרש"י בלשון א'. ואמאי נטה מפי' רבינו. אבל תדע דשנוי נוסחאות יש בדרשה דר"י. דרבינו גריס כדאיתא לפנינו בש"ס. ואם כן שפיר חשיב האי קרא למ"ע בפ"ע. אבל הרי"ף ז"ל הביא הא דר"י בגי' אחרת רי"א הרי ה"א על לבבכם וקשרתם שתהא קשירה נגד הלב. נמצא לפי זה אינו אלא דרשה דסמוכים ולא פסוק ומצוה בפני עצמו. ואינו ענין לגוף הפסוק ושמתם וגו'. וברמב"ם שם ה"ב כ' תהי' תפלה כנגד לבו ונמצא מקיים והיו הדברים האלה על לבבך ונמצא גי' זו במדרש תנחומא בפרשה זו. ולפי' זה ג"כ לא מיחשיב במנין שמונה מ"ע קרא ושמתם. וע"כ כפי' הא' שברש"י. אבל צ"ע נוסחת הרי"ף ורמב"ם מהא דברכות ד' י"ג ב' ההוא מיבעי' לי' כדר' יצחק כו' ע"ש דמוכרח כגי' רבינו ורש"י. וצ"ע: