אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא מד · פירוש א

שאילתא מד

ואם בע"מ הוא נאכל לכהנים במומו שנא' ובשרם יהיה לך א' תם וא' בע"מ. בזמן כו' האי דרשה כר"ע בזבחים ד' נ"ז ולא כר"י דדריש מלך יהי' דסיפא כמבואר שם ובד' ל"ז ב'. והא דאי' בבכורות ד' ל"ח האי יהי' לך לימד על בכור בע"מ כו' טה"ד הוא. וצ"ל לך יהי'. והא מיהא רבינו כהאי דרשה דר"ע נקיט. וגם לשון א' תם וא' בע"מ לא נאמר אלא מדרשה דובשרם דוק ותשכח. וכ"ת הא קיי"ל דפסח בשפיכה כמש"כ הרמב"ם בה' ק"פ פ"ג וא"כ לא דרשינן את דמם תזרוק לשון רבים על פסח ומעשר כריה"ג. וא"כ אמאי דרשינן בשרם תרי. איברא כבר הקשו התו' זבחים ד' ל"ז ב' לר"ע גופי' הכי ולא יישבו. והנראה דאע"ג דריה"ג דריש הני תלתא. ר"ע לא דרש אלא בשרם דדמם וחלבם ניחא דקאי על בכור שור וכשב ועז דאיצריכי כ"א בפ"ע כדאי' בבכורות דף ה' ב' למה נאמר אימורין בבכור שור כו' מש"ה כתיב חלבם של כ"א. אבל קרא דובשרם יהי' לך לא איצטריך לכ"א בפ"ע ולכתוב והבשר יהי' לך אלא לדרשה דבע"מ. כ"ז לפי מש"כ הלח"מ בה' מעשה הקרבנות פ"ה הי"ז דכ"ע ס"ל דבכור בזריקה. אבל כל עין רואה לשון הרמב"ם שם דכולהו בשפיכה לכתחילה. וא"כ שפיר דר"ע ס"ל כריה"ג דבכור ומו"פ מתן דמם שוה. אבל בשפיכה מיהו זה גופא נעלם מקורו והרי כתיב בבכור את דמם תזרוק. ואולי ס"ל לרבינו דע"כ צ"ל דהא דכתיב תזרוק. אינו אלא למעט שלא נצריך מתן שתים. וכבר עמד הלח"מ על לשון הרמב"ם שם ומנין שאינן טעונין אלא מתנה א' שנא' ואת דמם תזרוק וגו'. והברייתא תני להיפך למדנו לבכור שטעון מתן דמים כו' ובאמת יש קושיא כזאת בגמ דריש פ' ב"ש דמביא בריית' מנין לניתנין על מזבח החיצון שנתנן במתנה א' שכיפר שנא' ודם זבחיך ישפך. אלמא דס"ד דשני המתנות לעיכובא ובד' ל"ז ב' מקשה הש"ס להיפך ואימא כולהו למצוה ע' בתו' ד"ה מנין שנתקשו הרבה בברייתא זו. אבל הנראה ברור דתליא בפלוגתא דתנאי ואמוראי דלעיל ד' כ"ו אי אמרינן שלא במקומו כמקומו דמי לכפרה ולא לאכילה. מדכתיב ואני נתתיו לכם עה"מ לכפר. לכפר ולא לאכילה הרי ממילא למדנו דמתנה א' מעכבת. שהרי קאמר דשלא במקומו ג"כ אינו מכפר לאכילה. ואפי' לכפרה בעלמא בעינן עכ"פ נתינה א' עה"מ. ולא נצרכא אלא מנלן דבמתנה א' כפר אף לאכילה. ודילמא כל שלא כמצותו ה"ז בכלל ואני נתתיו וגו'. מש"ה דרש מדכתיב ודם זבחיך ישפך והדר כתיב והבשר תאכל. והכי דייק רש"י להלן ד' נ"ב ב' דתני' הכהן המחטא אותה יאכלנה שניתן דמה למעלה ולא שניתן דמה למטה וכי מאין באתה מכלל שנאמר ודם זבחיך ישפך וגו' למדנו לניתנין במתן ד' כו'. ופרש"י ד"ה ישפך שפיכה א' ונאמר והבשר תאכל. ביאר רבינו דעתו דהא דממעט מאותה רק מאכילה. אבל כיפר כשמואל לעיל ולא כפי' התו' כאן דלא שייך להא דשמואל. והיינו עפ"י ראשית דבריהם שם דלא קאי שמואל על ניתנין למעלה שנתנן למטה. אבל רש"י לא ס"ל הכי. וכן מבואר דעת הרמב"ם ז"ל פרק ב' מה' פסה"מ. והכי סתים התו' להלן ר"פ חטאת העוף ע"ש. ומש"ה פרש"י דמדכתיב ודם זבחיך ישפך למדנו דבמתן א' כשר לאכול. ס"ד דה"ה בנותן למטה. ולא מיעטנו מקרא דואני נתתיו וגו' אלא שלא במזבח רק בכבש וכדומה ת"ל אותה יאכלנה ולא שניתן דמם למטה. הא מיהא דלהאי תנא פשיטא דמתנה א' לעיכובא. ולא נצרכא אלא דסגי במתנה א' לאכילה. וכי מקשי הש"ס בד' ל"ז ואימא כולהו למצוה. ע"כ להאי תנא דס"ל דשלא במקומו לאו כמקומו דמי. ולא דריש כלל קרא דואני נתתיו וגו'. מש"ה ס"ד דליכא כלל לעיכובא. וזהו התנא ריה"ג דקאמר לימד על בכור ומו"פ שטעון מ"ד כו'. אלמא דס"ד דגם בלי דם כלל כיפר לאכילה ג"כ. אבל אנן קיי"ל דרשה דואני נתתיו וגו' מש"ה לא נצרכנו דבכור טעון מ"ד. אלא דסגי אף לכתחילה במתנה א'. והשתא יש להקשות מה"ת ס"ד במעשר ופסח דכתיב בהו ודם זבחיך ישפך דלבעי יותר ממתנה א'. והרי לא כתיב זריקה כלל בהו וצ"ל דס"ד דנכלל בכלל שלמים דבעינן שתים שה"א וע' מש"כ בפי' המשניות בהקדמה ובפי' המשנה הבכור והמעשר והפסח ק"ק כו' ומבואר כמש"כ. והשתא דכתיב תזרוק ולא כתיב סביב למדנו שאינו טעון אלא מתנה א' ולא כסוגי' הש"ס ד' נ"ז דלהכי לא בעינן שתים שהן ד' משום דהוי שני כתובים הבכ"א. דהתם מיירי לריה"ג דהאי קרא אתי שטעון מ"ד. ושפיר מקשה דילמא בעינן ג"כ שתים שהן ד' אבל לר"ע ע"כ לא בעינן קרא אלא דסגי במתן א' לכתחילה. וכיון שזכינו לכך. נימא דבאמת מצותן בשפיכה כמו פסח ומאיזה דרשה. והא דכתיב תזרוק. אינו אלא למעט מתן ב' שהן ד'. מדלא כתיב סביב כמו בכל זריקות. אבל אי כתיב שפיכה לא הוי ממעטינן מדלא כתיב סביב כמו באידך קרבנות. ואדרבה ס"ד לדמות לשלמים בכל האפשר כמש"כ:

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה