העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא מב · פירוש יד
דנשים לכך נוצרו כשם שהארץ נוצרה לזריעה כו'. ולא כפרש"י שאינה עושה מעשה. וכן פי' הערוך ערך קרקע דלא זזה ממקומה אלא כאבן שאין לה הופכין. אבל רבינו לא ניחא לי' לומר כן דאסתר היתה ככפותה לפני ארי. דודאי הי' אחשורוש מקפיד ע"ז. אלא ה"פ דאשה נוצרה לזה. וסברא זו אינה פשוטה. וראוי לדעת דהפוסקים הראשונים ז"ל בה"ג ורמב"ם לא הביאוה לפסק הלכה דרבא חולק על אביי. ורבינו והרי"ף הביאו מחלוקת אביי ורבא לפי דרכם וממילא מובן דהלכה כרבא. ולא ס"ל כהתו' דרבא מודה לאביי ומוכרחת היא ליישב ק' דאסתר ג"ע הוא. והנימוק"י והחינוך בנה יסוד ע"ז דה"ה כל מ"ע יעבור ולא יהרג. שהרי דומה לק"ע. אבל רבינו ובה"ג והרמב"ם לא נקטי לה להלכה. וכבר כתבתי באות ב' דאפשר לומר דבכל מ"ע יהרג ול"י בשעת השמד או אפי' שלא בשעת השמד רק שיהרג בפרהסיא בעשרה מישראל על שעשה מצוה זו. והיינו דמדרש ות"כ ע"ש. וזהו דעת הכ"מ דר"ח בן תרדיון וריב"ב עבדו כדין. וכן אלישע ב"כ שלבש תפילין. והא שהסיר מעל ראשו כשפגעו הסרדיוט. יישב הכ"מ משום שכבר הניח תפלין. והפ"ח דחה סברא זו שהרי תפלין מצוותה כל היום. ולי נראה דכיון דמצי לפטורי נפשי' מתפלין אי בעי מינם ומיעל לבה"כ או להסיח דעתו לד"א. ה"נ לא מיחייב למימסר נפשי' עלה. אבל בשעת ק"ש ותפלה דמחוייב להניח תפלין דבאותו שעה לאו מינם ומיעל לבה"כ והסחת דעת הוא. ממילא ה"ה כמעיד עדות שקר בנפשי'. ומחוייב בתפלין. להכי מסר אלישע עצמו ולבשן: